אחד הנושאים שהכי מטרידים אותי בשנים האחרונות הוא היחס לכסף וכל מה שמסביבו. בשבת שעברה שוחחתי עם קרובי משפחה, שספרו על מורה שקיבל משרה בחו"ל ומרוויח משכורת מאד יפה. אחי הצעיר שישב לידי באותו אירוע שאל אותי "למה הכול מסתכם בסוגית המשכורת היפה?", עניתי לו "כשיהיו לך ילדים תשאל אותי את השאלה הזו". מאד הצטערתי על התשובה הזו אחר כך, אבל היא מאד ביטאה את המקום שלי בזמן האחרון.
ככל שאני נכנס יותר לעולם המבוגרים אני מגלה עד כמה בכל הצמתים הכי משמעותיים של החיים שלי שאלת הכסף תופסת מקום מרכזי. הכסף נוגע בזוגיות שלי שכוללת התחיבות לזון לכלכל ולפרנס, כסף הוא חלק מאחריותי כלפי הילדים שלי, ובמצבי הוא גם גורם מרכזי בשאלת העצמאות מול ההורים. יש לי לא מעט חלומות שתלויים בכסף, ספר השירים שכתבתי, סיפורי הילדים והדיסק שאני מקווה מתי שהוא להוציא כולם תלויים ועומדים עד שתפטר שאלת המשאבים. מאז קללת אדם הראשון "בזיעת אפך תאכל לחם" נגזר עלינו לעצב את חיינו בתוך המסגרות שהתקציב מאפשר.
אז מה עושים, האם יש אפשרות לחיות באופן אחר, האם אחרי שמקבלים טלפון מהבנק שמעדכן אותך על מצב החשבון, או מכתב מהעירייה שמזכיר לך שעדיין לא שילמת את הארנונה אפשר לחיות בלי לפנטז על משכורת נאה. לכסף יש מחיר יקר - הוא עולה זמן, הוא עולה משאבים נפשיים, לפעמים המחיר שלו הוא לעשות הרבה מאד דברים שלא היית רוצה לעשות, בצעירותי אף פעם לא חשבתי שאני אעבוד בשביל כסף, הייתי בטוח שהוא רק רווח משני לעיסוק או יצירה בעלת תוכן ומשמעות אך עכשיו, בעל כורחי, התהפכו היוצרות.
לפעמים המחיר של הכסף הוא יקר מדי. פעם סיפר חבר נאלץ לנהוג באופן לא הגון כדי להתפרנס. מדובר היה באדם שידעתי שיושר היה משמעותי בעינו, הוא אמנם לא עשה מעשים פליליים אבל הוא התוודה בפניי שלפעמים הוא "מעגל פינות", אחרת בתחרות שקימת במקצוע בו עסק הוא לא יצליח לשרוד, הכסף עלה לו ביושרה שלו. אני זוכר שאז מאד הופתעתי מהעניין הזה, כעסתי עליו ולא יכולתי להבין איך הוא מסוגל לעשות מעשים כאלו. היום אני עדיין מסתייג אבל פחות מופתע, אני מבין שמדובר בניסיון לא פשוט. להיות בעל מקצוע נאמן וישר גם כשעול הפרנסה מוטל על כתפיך זה אתגר רוחני משמעותי, בייחוד כאשר החברה שמסביב נוטה לקבוע את יחסה אליך דווקא על פי שאלת המזומנים.
אני לא בטוח שניתן להמתיק את הגלולה המרה. אולי המרירות היא עצמה קצת המתקה. שכן יש כאלה שכבר לא מר להם, אלו שבכלל לא מתבוננים במחיר שעולה להם הכסף. במחשבה שניה, אם נוציא את הציניות מהתשובה שנתתי לאחי היא הייתה די מדויקת - "כדאי שגם כשיהיו לך שני ילדים תמשיך לשאול את השאלה הזו".