לפני אי אלו שנים רעשה וגעשה הארץ נוכח משבר קואליציוני מסתמן מכיוון ש"ס. המהומה הייתה סביב פינת פרשת שבוע שנתן הקומיקאי גיל קופטש בתכנית ערב השבת של יאיר לפיד. דרישת בניזרי וחבורתו: ביטול הפינה שעושה מופע סטנד אפ מקדשי ישראל.
למרבה האבסורד דווקא הבאזז לגבי העניין הזה גרם לערוץ להביא את הפינה במוצאי שבת בשידור חוזר. ככה גם הדתיים יכלו לראות על מה הרעש.
זוכרת שכשצפיתי נהניתי מכל שניה. הופתעתי מהעובדה שהובאו מדרשים לגיטימיים ומקורות פרשניים כאלה או אחרים, חייכתי כשקופטש הכניס פה ושם קריצות עין אירוניות ובדיחות קצרות לתיבול. דא עקא, לא מצאתי דבר שאמור להטריד קואליציה או חובש כיפה מצוי.
בסיום הפינה אמר לי אבי ז"ל:"נו, אם עכשיו יש חילונים שיודעים קצת על פרשת "וארא"- דיינו" ומיד תיקן "אם יש חילוניים שהודות לפינה הזאת יודעים שהשבת פרשת "וארא"- דיינו"
ואני רק חשבתי שהדרישה לביטול הפינה וההתעסקות עם פרשת השבוע קצת חצופה.
 |
| הכל מתחבר שם בבית אביחי |
אפשר לבקש מאדם לעדן את התבטאויותיו, לומר לו שיש דרכים להעברת דברים ושגם לבדחנות יש גבולות מסויימים. ניתן להסביר מדוע והיכן לא לפגוע בעקרונות מקודשים. אבל הטון הזה של התנ"ך הוא שלנו ואסור לאף אחד לגעת בו- לא נהיר לי, כי לא זכור לי שאני, כדתיה, חתמתי על איזשהו מסמך שמתיר לי ורק לי לקרוא את התורה. התנ"ך אינו רשום בטאבו על שם הדוסים שבחבורה.
בסופו של דבר ש"ס, כמו תמיד, נשארה בממשלה, הפינה ההיא המשיכה לתפקד עד כי נעלמה לכדי נקודה אפורה בהיסטוריה של המדיה ובניזרי הזמין את קופטש לעשות אצלו שבת במפגש לבבי ומתוקשר.
מדוע נזכרתי בזה?
כשחיפשתי מישהו שיבוא איתי למפגש הקלבת שבת, ידעתי שלדוס מכווץ גבינים המראות יהיו קשים: חבורת בנים ובנות דתל"שים ממחיזים ומזמרים תמלילים המבוססים על פרשת השבוע, בהנחייתו של גקי לוי עם ההומור היהודי שורשי שלו ועל הכל מכסה איזה דף מקורות משל היה עלה תאנה.
אה, ויש גם איזה אורח עם ארומה סלבית שמגיע לצורך דיון סביב אחת מסוגיות הפרשה.
אמאלה, חגית! זה ממש מושב לצים. אני לא רואה את עצמי מגיע לשם. גם הבנות שרות? השתגעת?!
אבל יובל, דוס, בעל עבר בני"שי מפואר ("תבוא, נו, בבקשה תבוא, אתה ממש תהנה, מבטיחה לך!") הסכים לבוא.
 |
| אסופת שחקנים כשרוניים |
בדקות הספורות שנותרו עד תחילת המופע סקרתי את הבאים.
"50-50" לחש לי יובל.
"דתיים- חילוניים?"
"אני בעיקר בודק את יחס המבוגרים- צעירים"
אני מצאתי קהל מגוון, עובדה ששמחה את לבי עד בלי די. כבת לאבא בעל עבר חילוני ר"ל ולאמא דתית וכמי שחוותה אירועים משפחתיים בעלי אוריינטציה דיסקוטקית ולחילופין כאלה רוויי פיזוזים שמחמיים- כל ערבוב ציבורי כזה מרגיש לי בית. מרגיש לי השכונה הבאר שבעית שלי.
מרגיש לי עם ישראל.
*
חברי האינקובטור, אסופת שחקנים כשרוניים להפליא, בתגבור גקי לוי, מעלים בימי חמישי ושישי בבית אביחי בירושלים מופע סאטירי שבהתאם למסורת היהודית מכונה "קבלת שבת" אבל מאחר שבהומור עסקינן, הוא יותר מוכר בכינוי הילדי והמתוק- "קלבת שבת"
לאורך כל השבוע הם אוספים חומרים מתוך פרשת השבוע ומפרשיות אקטואליות, בוחרים נושא וסביבו
הם רוקמים מופע מענג הכולל מערכונים, קטעי שירה (שהם כותבים ומלחינים), דף עיון שבו דן הקהל הרחב ורב שיח בהנחיית גקי לוי עם אורח שלרב גם קשור בצורה כזו או אחרת לנושא השבועי הנבחר.
והכל הכל- בגובה העיניים, בטון מחוייך, באוירה הכי משפחתית עליה תעיד הפתיחה של גקי במפגש: "מה שלומכם? מאוד התגעגענו אליכם בפגרה שהייתה לנו... אני רואה כאן כמה פרצופים חדשים---"
ב"קלבת" של פרשת בהר, דנו בענייני שמיטין ויובלות, ומשם עברנו לציוני דרך וחגיגות יום הולדת ואירועי יום העצמאות השישים למדינה ורוחמה אברהם. מישהו אמר סאטירה ולא קיבל?
הכל מתחבר שם בקלבת של גקי והחברה. ונימוח ונעים ומאחד.
"זה מדהים שכל שבוע הם מעלים מופע חדש" סחתי ליובל בהפסקה "תחשוב כמה עבודה וכשרון נדרשים לעיון בפרשת השבוע והחלטה על נושא, לכתיבת טקסטים, להלחנה, לימוד השירים וחזרות כדי להעלות מופע מהודק כזה"
הוא לא כל כך הסכים לגבי המהודקות אבל אני דווקא ראיתי במעט הקטעים הפחות מלוטשים לכאורה, חלק מהקו המאוד עממי- במובן הפשוט והנקי- של החבורה, מה שלא פגם במאום, אלא להיפך, בעיני רק הוסיף.
*
"אז מה? נהנית, נכון?" שאלתי את יובל בדרכנו לרכב.
"כן. מאוד. עד כי אני לא בטוח שהיה שייך ללכת לכזה דבר בספירת העומר"
דוס. אמרתי לכם, לא?