אתחיל מהסוף, כשסיימתי את הספר הצטערתי, כמו שמצטערים בביס האחרון של עוגה מאד טובה, כשמשהו טוב נגמר. אני מתחילה מהסוף בגלל שהתחלת הספר היתה איטית וקצת משעממת. עדי כי כך שלא היתה לי ברירה אלא להניח אותו מידי פעם, לקח זמן עד שהבנתי שאת הספר הזה קוראים לאט לאט, כל דף בנפרד.
 |
הספר מתחיל במורה משעמם, גרגוריוס, שכל עיסוקו הוא בהוראת שפות שמיות ישנות בבית ספר תיכון אירופאי. חייו קבועים, הוא בקיא בתחומי המחקר וההוראה שלו, וחייו סובבים סביב עיסוקו בשפות שכבר התיישנו. פגישה אקראית לחלוטין מדליקה בו את תודעת ההתקעות של חייו, והוא מחליט לברוח מהכיתה, ולהתחיל מסע של שינויים בחייו.
בהחלטה של רגע עולה המורה על רכבת לליסבון ויוצא למסע. את המסע מלווה ספר ישן שהוא בחר בחנות הספרים, זהו ספרו של אמדאו, רופא-פילוסוף-מהפכן שחי בליסבון בתקופת השלטון של סלזר, אמדאו לא כתב סיפור אלא אוסף הגיגים ומחשבות.
לאורך הספר נשזרים הגיגיו של אמדאו במסע בריחתו של גרגוריוס. לעיתים החיבור בין הדמויות ברור וגלוי, ולעיתים נדרשתי לקריאות נוספות. מסע בריחתו של גרגוריוס הופך למסע חיפוש בעקבותיו של אמדאו, הוא מוצא אנשים הזוכרים אותו, אחות שעצרה את חייה ביום שאחיה נפטר, וחברים החבים לו את ההווה שלהם כמו גם את זיכרונותיהם מן העבר. ככל שגרגוריוס עסוק בהיכרות עם אמדאו כך מתרחק הוא מעברו שלו.
מי שמחבר את גרגוריוס כל הזמן אל עברו הוא רופא העינים שלו, המעניק לגרגוריוס עצות ותזכורות על חייו.
כאמור, קראתי את הספר אט אט, נותנת לכל פסקה מקום בתוכי להיות חלק מהמחשבות וההרהורים שלי, נותנת לשתי הדמויות המובילות את הסיפור להיכנס לרגע לחיי שלי.
הרכבת המובילה לליסבון הובילה אותי למסע איטי של הרהורים על האדם, סביבתו, עיסוקו והיכולת שלו להשתנות. נהנתי לחבור בכל פעם לדמות אחרת, להזדהות איתה, ולראות את המסע אל נפש האדם דרך עיניה שלה.
הערת לסיום. הספר איננו מושלם, יש בו פרימות שלא ברור מה יעודן, וכמה דמויות שהן פלקטיות ובמידה מסויימת מקשטות באבני פלסטיק את שרשרת היהלומים. אך למי שיש סבלנות אני ממליצה בחום.
רכבת לילה לליסבון, פסקל מרסיה, בהוצאת זב"מ-שרף
מידי יום במהלך שבוע הספר ימליצו עורכי ביכורים על ספר מיוחד שאהבו