אומנם היורה כבר ירד, הסתיו כבר הגיע והחורף בפתח, אבל עדיין ההרגשה היא כי תקופת היובש טרם הסתיימה. וכמו תמיד במצבים מעין אלה, כאשר יבש, הולכים ומוציאים מתוך המאגרים את מעט המים שנשמרו מהשנה שעברה. כך יצאתי גם אני לחפש במאגר מים חיים של עולם המוזיקה, עד שעלה בידי אלבום שכבר זכה לצבור אבק על המדף, אלבומו האחרון של בנימין לנדאו "מעבר לגבולות."
אווירה שמימיית, אווירה של טבע, אדמה ובריאה עוטפת את צלילי החליל, הכינור וכן גם את הדיסטורשיין! כשהוא שר ומתפלל בעת ובעונה אחת, מביא עצמו לנדאו אל תוך השירים ומצליח לחדור לעומק הנפש.
לנדאו שואב את כוח נגינתו ושיריו מהמקום בו הוא נמצא, בין חגווי הסלע בחוות מעון, אפשר להריח את ריח היער, העץ והשדה האופף את כל האלבום. אולי זה בגלל ששם ממוקמים אולפני ההקלטה של האלבום.
כפי שאני חש אם ננסה להגדיר את הסגנון של לנדאו אפשר לקשר בינו לבין אחד האמנים שהובילו את הז'אנר, סיני תור. ניתן למצוא הקבלות רבות בין תור, שהביא בזמנו את הבשורה, ללנדאו העדכני. שניהם מייצרים מוזיקה מקורית, מגוונת, כנענית, לעיתים התחושה כאילו אנחנו נמצאים בשנות ה-60, ולעיתים מזדככים ועולים "מעל כנפי השכינה"
"מעבר לגבולות" / בנימין (ביני) לנדאו