כה עצוב סיפורו של התלמוד הירושלמי. חרף העובדה שעם ישראל שב לארצו, התלמוד הארץ-ישראלי
 |
|
כריכת הספר
|
ממשיך להיות סתום בעיני קוראיו. בעוד אחיו הגדול, התלמוד הבבלי, נהנה משפע אדיר של חידודים למדניים ופיתוחים הגותיים - הירושלמי נותר עם התייחסות למדנית מצומצמת. מדי יום נקבצים מאות אלפים מיושבי הארץ כדי לפלפל בטקסט הגלותי. והירושלמי? הנופים הישראליים עדיין לא פתחו את שערי העיון אל דפיו, המעלים אבק על המדפים.
על כן, נחמה פורתא עולה מספרה החדש של ד"ר יפה זלכה, "בעין אגדת הירושלמי" (בהוצאת "בית מורשה"). הספר החדש מהווה ניסיון כנה לפתוח צהר אל המטמונים האדירים שצופן בחובו התלמוד הישראלי, המורכב מחומר "אגדי" רב. האגדתות הירושלמיות שנכתבו ברובן תחת גזרות שמד, עוני ומחסור בארץ הקודש - רחוקות ולא כל כך רחוקות מאיתנו.
רחוקות, מפני שברוב המקרים הטקסט איננו נוח לקריאה. רחוקות, מפני שמרבית הפרשנים נהרו אל דפיו הבשרניים של הבבלי, מותירים אותנו מיותמים מאחור, יחד עם היצירה הישראלית הנידחת. קרובות - מפני שטעם האגדתות הירושלמיות מזכיר ארוחת ערב ישראלית. הקריאה בספר, המפגישה בין הקורא לבין האגדתות המרכזיות שבתלמוד הירושלמי, מחייכות אל הקוראים בהבנה; כאילו מה שעמד מאובק על מדפי הספריות במשך אלפיים שנות הגלות, נותר כל כך קרוב אל ההוויה הישראלית שלנו.
וראו זה פלא, מה מאפיין את האגדתות הישראליות אל מול הבבליות? הישראליות מספרות את הסיפור כדי לחתור ללב האירוע, מבלי להזדקק להקדמות מיותרות - והעברית של אז כהיום, רוצה את התכלס. האגדתות הירושלמיות מספרות במנותק מהזמן, בהווה הקשור אל המקום והאדם - האין זה מזכיר את העכשוויזם הקלאסי של תל-אביב? ובעוד הירושלמי מקצר את הסיפור לשורות מחץ, גם בירושלים מדברים בסיסמאות.
אך מעל כל המאפיינים הדומים בין אז להיום, הרי שהקסם האמיתי נעוץ בנוכחותה של ארץ ישראל, הממלאת את אווירו של התלמוד הירושלמי. הסיפורים לא חולפים אי שם בבבל, מעבר להרי החושך - אלא כאן, בין קורות בתינו. אינני מתכוון דווקא אל תחייתם של מושגים והבנות פרקטיות, אלא על אווירה ישראלית שאפשר להבין רק כאן: כשני ישראלים הנפגשים בחופשה משפחתית בטורקיה - ומרגישים בבית.
"בעין אגדת הירושלמי" של ד"ר זלכה, פתח בעיניי את העולם ההוא - וגילה לי שהוא בעצם היה כאן לכל אורך הדרך. כעת באמתחתי תשובה אמיתית לשאלת "מה ישראלי בעינייך": והיא מאובקת ועתיקה אך ריחנית ומעודכנת. ירושלים של אז - כעכשיו.
"בעין אגדת הירושלמי" ד"ר יפה זלכה, בהוצאת "בית מורשה"