 |
|
חפיפנקיות או התחזקות?
|
המסורתים בישראל נתפסים כמי שנופלים בין הכיסאות. לא חילונים ולא דתיים, ולמרות זאת הם יונקים מאיזו מסורת המחייבת אותם בצורה שאיננה מתקבלת על ההיגיון הפשוט. ספרו החדש של ד"ר יעקב ידגר, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, מבקש להדגיש כי המסורתיות איננה יצור כלאיים המורכב מהחילוניות והדתיות הישראלית, אלא זהות העומדת בזכות עצמה, הטומנת בחובה פתרון לדיסוננס שבין המודרניות לבין השמירה על המסורת.
"המסורתים בישראל" מבקש להבין את המניעים העומדים מאחורי בחירתם של כשליש מציבור היהודים בישראל הבוחרים להגדיר עצמם כמסורתיים. לאורך חלקו הראשון של הספר, מדגיש ד"ר ידגר כי הבחירה במסורתיות היא עניין אקטיבי, מתמשך, כמעט יומיומי. המסורתי בוחן את דרכו מעת לעת ובוחר להמשיך באורח החיים המתחבט שהציב לעצמו. בחירה זו איננה פשוטה, שכן חייו של האדם המסורתי נתפסים על ידי האגף הדתי כהתפשרות ולעתים כ"חפיפניקיות" מאולצת או כ"התחזקות" פרימיטיבית ומיותרת על ידי העולם החילוני.
הזהות היהודית מתעלמת ממה שיש למסורתים להציע
חייהם של המסורתיים, כפי שהוא משתקף מחייהם של המרואיינים בספר, מוכיח כי גם למסורתים שיטה. אם תרצו, תורה משלהם: דינאמית, מושתת על שחיקה נפשית לא-קלה בין העולמות הסובבים אותם, גדושה רגשות אשמה. מכמה ראיונות המובאים בספר עולים הלחצים הצולבים המופעלים על המסורתים, בדרישה שינטשו את זהותם המבולבלת, ה"לא עקבית", המלאת הפכים.
הספר חשוב להבנת אורח חייו המורכב והמרתק של ציבור משמעותי בישראל. הוא נחוץ כדי להתמודד עם הסוגיות החברתיות, כמו גם עם השאלות שהוא מציב בסוגיית הזהות היהודית בישראל. העולם האקדמי, כך נטען בספר, מתעלם זה שנים ממה שיש למסורתים להציע; הפעם נעשתה כאן עבודה רצינית וממוקדת, המאפשרת היכרות משמעותית עם המגזר המסורתי הישראלי.
הנחת המוצא של ד"ר ידגר כי העולם הדתי איננו מקיים דיאלוג עם העולם המודרני תמוהה. ההנחה הזו כמו מבטלת את מעמדם של לא מעט ציונים-דתיים, ניאו-אורתודוקסים, הנטועים ראשם-רובם ושולחנם במציאות המודרנית, תוך מחוייבות מלאה לעולם ההלכתי. והרי לא מדובר בחדשות האחרונות או בתנועה שולית בחברה הדתית, אלא בבשורה המתגלגלת זו עשרות שנים, בדגש על משנתו של הגרי"ד סולובייציק.