לא משחק ילדים

צחוק ובכי בהפרשי זמן קצרים נשמעו אמש באולם ההקרנות של מרכז בגין בירושלים, בזמן הקרנת הבכורה של הסרט משחק ילדים. שתי התגובות הסותרות לימדו על עוצמתו של הסרט שאת הפקתו זכיתי ללוות בחמש השנים האחרונות.

שנה וחצי לפני העקירה, כשיצאה תוכנית ההתנתקות לדרך, הכנתי כתבה למקור ראשון על מזכיר הישוב כפר דרום. יום למחרת פרסום הכתבה התקשר אליי הבמאי נעם דמסקי שעמו עבדתי בערוץ התכלת, וסיפר שהוא מתכוון לביים, בסיוע חברת דנה הפקות, סרט תיעודי על ילדים מגוש קטיף. דמסקי בחר להתמקד דווקא בילדים משום שהאמין שדווקא הם בתמימותם ובטהרתם מייצרים את החומרים האותנטיים ביותר. הוא ביקש שאסייע לו במציאת ילדים לסרט ובליווי הצילומים כתחקירן ומפיק בפועל.

סיטואציות משעשעות ובצדם רגעים קשים (צילום: יחצ)

ההתחלה הייתה לא פשוטה. עקבנו במשך מספר ימים אחרי נערים ונערות בנווה דקלים אבל לא מצאנו את מבוקשנו ואז הגענו לילדי כפר דרום המקסימים. גילינו חבורה שובבה ומתוקה של ילדים בני תשע-עשר והתחלנו לתעד את משחקיהם ואת עולמם תחת צלה המאיים של העקירה המתקרבת.

לא כולם התלהבו מהעניין. בשלב הראשון סירב ועד הישוב לשתף פעולה עם הצילומים אבל בזכות הרב אופיר כהן ותושבים נוספים שהבינו את חשיבות העניין, השגנו את אישור המשפחות ורכשנו את אמונם. במשך כל ימי הצילום, והיו רבים כאלו, זכינו לאירוח חם ולשיתוף פעולה מלא מצד משפחות הילדים, ונקשרנו מאוד לישוב הקטן והמיוחד. ככל שהתקרבה העקירה התרבו ימי הצילום והתהדק הקשר בינינו לבין הילדים והוריהם.

בשבוע האחרון שלפני העקירה התנחלנו - נעם דמסקי הבמאי, משה חורי הצלם, ואנוכי - באוהלים, בחצר ביתם של משפחת חדד שבנם מעוז היה אחד הילדים המרכזיים אחריהם עקבנו בסרט.

יום העקירה היה חוויה קשה שלא אשכח מעולם. שהינו במקביל בביתם של שלוש משפחות ממשפחות הילדים שליווינו: משפחת חדד, משפחת כהן-איובי ומשפחת בר אילן וחווינו אתם את הכאב העצום של הגירוש.

אחרי העקירה המשיך נעם בסבלנותו הבלתי נלאית ללוות את מעוז חדד שעבר עם משפחתו לגולן, ואת אביחי כהן-איובי שהתמקם בינתיים באשקלון. במקביל החלה עבודת עריכה של החומרים הרבים (מעל מאה שעות צילום!) יחד עם העורך המוכשר עידו בהט ולפני מספר שבועות הושלמה המלאכה.

אמש הוקרן הסרט (40 דקות), בהקרנת בכורה בפני ילדי כפר דרום ומשפחותיהם,ובפני אורחים רבים נוספים.

התוצר המוגמר שהביא נעם דמסקי למסך, היה עוצמתי ומרגש. המונולוגים האותנטיים של הילדים שהפכו בינתיים לנערים, הסיטואציות המשעשעות של משחקיהם בכפר דרום, ובצדם הרגעים הקשים והכואבים כל כך של העקירה, כשאת הכל עוטפת מוזיקה מקורית מיוחדת של אריק ליבוביץ.

הסרט משחק ילדים יוקרן בעתיד במסגרת הרשות השנייה. אני אמנם לא אובייקטיבי, ובכל זאת, ממליץ בחום על צפייה באחד המסמכים האותנטיים ביותר שנעשו על העקירה.