בסוף השבוע הקודם (חמישי) פורסם ב-ynet כי עיריית בני-ברק כיסתה את שלטי החוצות שמבשרים על עליית העונה השלישית של הישרדות. "אמנם במודעה אין כלום", הודה דובר עיריית בני-ברק, "אך מדיווחים שקיבלנו" הוא הוסיף, "מדובר בתוכנית שאינה צנועה. איני יודע אם זה אכן כך, אבל מישהו אמר לי שבתוכנית אף מופיעות נשים בלבוש חווה אמנו". לא חשבתי שאני אי-פעם יגיד את זה אבל ואללה- יש משהו במה שהאיש אומר.
מציאות החיים בישראל גורמת לא פעם לדתיים-לאומיים לתפוס עמדה אנטי-חרדית: זה כמעט מתבקש ואף אני עושה את זה לא אחת. אנחנו לא מסכימים עם אספקטים שונים של צורת החיים הזאת, יתכן ובתוך תוכנו מסתתר גם איזשהו רגש נחיתות ובהחלט יש לנו ביקורת. גם במקרה הזה הטיעונים היו מוכנים אצלי מראש- זו פגיעה בחופש הביטוי, המעשה עצמו הוא לא לגמרי לא-אלים וגם הטענה לפגיעה ברגשות החרדים היא נעבעך מגוחכת, בעיקר באזור בו נתלו השלטים.
רק במחשבה שנייה עולה נקודה עמוקה יותר- כולנו יודעים לדבר מפה ועד דרום דקוטה על זה שאנחנו לא מרוצים ממה שקורה בזירה התרבותית סביבנו. בביקורת הטלוויזיה שאני כותב ב"כיפה", כמו גם בביקורות טלוויזיה מכובדות יותר של חילונים למהדרין, רווחת למדי התלונה על חוסר האיכות, על השתלטות הריאליטי, על הידרדרות השיח הציבורי ומה לא.
כל אלו נותרות תמיד בגדר ביקורות ותו-לא. הציבור הדתי מאוד לא אוהב את הפרובוקטיביות בטלוויזיה לשם הדוגמה, יחד עם זה רובו הגדול חי איתה בסימביוזה יוצאת דופן. אם כבר יש ביקורת על הטלוויזיה היא נוגעת לזירה הפוליטית, על אף ששם אם יורשה לי לחוות דעה המצב טוב הרבה יותר. על גבי גזית שהוא סך הכל איש מיושב הוטל לא פחות מחרם צרכנים כי הוא התנהל בצורה לא תקינה במישור הפוליטי, לעומת זאת כשתכנית כמו "מועדון לילה" משודרת פעמיים בשבוע, משחיתה במובן הבסיסי ביותר את הזכות הציבורית לצפייה משפחתית ומעלה את הוולגריות לרמות שאחריתן מי ישורנו אנחנו משאירים את המאבק לניסים זאב.
יש משהו מעצבן מדי ב"פרווה" הזה, יש משהו לא הגיוני בחיוך הנבוך שלנו כשהחברה מסביבנו מדברים על הגמר של הישרדות או על מרעין בישין כאלו ואחרים- זו אדישות רוחנית; אף אחד מאיתנו לא היה מעיז להגיד בקול שזה מפריע לו ברמה האישית. משום מה כשזה לא בשדה הפוליטי ניטל כל העוקץ של הציונות הדתית ונעלם כלא היה.
זה לא מוזר שדווקא מי שבחרו להדיר את עצמם מהמרחב הציבורי צריכים ללמד אותנו שיעור בהגנה עליו? זה לא מוזר שדווקא בעידן בו הציונות-הדתית הולכת ומתחרדת היא נוטשת את הקרב על אספקטים יהודיים בסיסיים כל כך? ובכן לדעתי זה מוזר, מאוד מוזר. הקרב על אופי הציבוריות הישראלית הוא הקרב אותו צריכה הציונות-הדתית לנהל. היא תגלה שיש לה בו שותפים יוצאי דופן מכל הקצוות של הקשת הפוליטית, היא תגלה שהקריאה לאיכות, לרמה גבוהה ולדיון רציני יש בהם לשנות כליל את האקלים במדינה. במקום להתנתק מהמרחב הציבורי, לנסות לבנות חומות שרוב הסיכויים כי כוחם לא יעמוד להם ולהתמקד במרחב הרוחני שבין אלון שבות לאלון מורה, יש להיאבק על המרחב הציבורי שמשותף לכולנו. זה רק אירוני שמי שצריך ללמד אותנו את השיעור הזה הם החרדים.