אל תלכלכו

ככשפורסמה הכתבה ב"הצופה" תחת הכותרת "שקיעתה של הזריחה" שעסקה באופן מגמתי ביותר במצבו המדרדר של ערוץ נרג יהדות, החלטתי להיות מהנעלבים ואינם עולבים. כתבה אחת, בעיתון אחד. נו מילא.

אבל כשראיתי באתר כיפה החביב עלי, את הידיעה "הקאמבק של רועי שרון", הבנתי שהכתבה ההיא משמשת בסיס לידיעות אחרות, משל הייתה ערך אובייקטיבי ובלתי תלוי בויקיפדיה, החלטתי שגם אם כבודי מחול, אין כבודו של ערוץ היהדות וכותביו מחול. ולכן, כמו שביקשו ממני שניים מהכותבים האהובים עלי, אני מבקשת "לעשות סדר".

כשפנה אלי כתב הצופה, חשבתי שבכוונתו לכתוב על פרשת מאמרה של רבקה שמעון שנפסל, ועזיבתי בעקבות כך את הערוץ. על אף שהפצרתי באנשי העיתון להמתין עד שתמלא סאת ימיי במקום כדי שאוכל להגיב כראוי, שלא מתוך מקום העבודה, העיתון לא שעה לבקשתי.

הכתבה שפורסמה בסופו של דבר תחת הכותרת "שקיעתה של הזריחה" תארה את ערוץ היהדות בשנתיים האחרונות כעיר רפאים עד לעזיבתי שהייתה "מסמר האחרון בארון המתים של הערוץ. הכתב אמנם סיפק סיבות לכאורה אובייקטיביות כמו דילול תקציבים, הקמת ערוץ ויינט וחוסר הסמכות או הכאריזמה שלי או בחירתי להתמקד בנושאים "גבוהים".

אולם אינני מבקשת לעסוק בעצמי. הועלה כאן מצג שווא כאילו הערוץ שומם כבר שנתיים, דבר שעושה עוול לערוץ, לכותבים שלו ולכן, גם לי. לא נכחיש זאת, ואם להיות לרגע קטנוניים, למה שהמתחרים ייהנו מההפקר?

המפנה בקצב ובמקום של ערוץ היהדות התרחש בחלק משינוי רחב יותר שעבר על בית מעריב ונרג כולו, אך מספר חודשים לפני עזיבתי, כשנכנסו לתפקידם העורכים החדשים, החליטו לשנות את העיצוב ואת פני האתר כולו, והגלו את ערוץ היהדות מדף הבית אל העמוד הפנימיים, יחד עם ערוצי נישה אחרים. אז גם פוטר כתב הערוץ עמיחי אתאלי, פוטרו גיל קופטש ושי צרקה שכתב לבקשתי, מדור קומיקס מוצלח במיוחד, במשך שנה. ויצאה הוראה שלא לשלם לכתבי העיתון על כתיבתם לאינטרנט, דבר שהביא לדילול בכמות הידיעות של בכיר הכתבים אבישי בן חיים, שמחוייב בראשונה לעיתון.

שוב, כדי להציג את כל האמת: את ערוץ היהדות קבלתי מידיה של יטבת פייראייזן וייל שערכה אותו אחרי רועי במשך כחצי שנה, במהלך הזמן הזה עזבו רבקה יפה ויעל משאלי, ומנגד אבישי בן חיים הפך כתוצאה מצעד חכם של יטבת לכתב הערוץ (עד אז הועלו רק ידיעות וטורים שלו לעיתון).

בשנה וחצי שחלפו מאז, התווספו למערכת כותבים חשובים ומגוונים: אלישיב רייכנר החל לכתוב טור קבוע מידי יום ראשון, ציפי חוטובלי קבלה טור אישי מידי יום חמישי, מוריה דאום קפלן ושבתאי קור. הצטרפו לכותבים הקבועים ירעם נתניהו ורויטל ויטלזון יעקבס שעזבה רק ביוני השנה.

אף אחד מכל אלה לא הוזכר בכתבה בהצופה, אף על פי שחזרתי והדגשתי זאת בפני הכתב, שבחר לא להתבלבל עם העובדות. הוא הרי רוצה לתאר ערוץ שומם מכותבים. ומוטב לכתוב על שפרה ארליך ואפרת ליבמן שהפסיקו לכתוב לאחר שנישאו.

מצג שווא . עינת וחברים.

בשנה וחצי הללו, הערוץ היה משפיע, חזק ותוסס. הכותבים החלו מופיעים באופן קבוע בתוכניות אקטואליה, הכניסות עלו באופן משמעותי, ונעשו פה מספר פרוייקטים מתוקשרים כמו "הקצינים הדתיים המבטיחים בצה"ל", "החוזרים בתשובה של כל הזמנים", ולצידם, פרוייקטים עממיים יותר כמו "הזוגות הלוהטים במגזר" ומדור שו"ת יומי. בערוץ יהדות פורסם הספדה של שושי גרינפלד לאחיה יהודה הי"ד, בבוקר הלוויה, ואף ביקורת ראשונה על ספרו מעורר המחלוקת של חנוך דאום. אבישי בן חיים הביא כמעט בכל יום ידיעה בלעדית ואצלנו פורסמו קריאתה של ד"ר חנה קהת להתחתן בנישואים אזרחיים, וחשיפת מאמרו של הרב עובדיה בו הוא יוצא בחריפות נגד הרב מרדכי אליהו " זה המתקרא רב".

עמיחי אתאלי כתב חדש וצעיר, שאחרי פיטוריו מצא את מקומו בחדשות ערוץ 2, נתן פייט ראוי לארסנל הכתבים של המתחרים: קובי נחשוני, יואב פרידמן נטע סלע ואחרים, וסיפק כמה סקופים יפים, שהדירו שינה מעיניהם של המתחרים. עמיחי גם היה כתב הוידאו, ובחנוכה למשל, יצא בכל ערב להדליק נרות עם אנשים רחוקים מביתם: מפוני גוש קטיף, חיילי צה"ל, ילדים המאושפזים בבתי חולים.

אלה היו שנה וחצי יפות מאוד לערוץ, שונות האופיין, אך מתוקשרות ומוצלחות בדיוק כמו השנתיים וחצי שקדמו להן.

אין בכל אלה למזער את הצער על המתחולל בערוץ בחודשים האחרונים, אולם חשוב להבהיר את הדברים לאשורם, מכיוון שלא יתכן שכתבה אחת, שנעשתה באופן מאוד לא עיתונאי, כאשר למשל ביטויים כמו "תקציב הפיצות" - ביחס לפער בין התקציב שלי לתקציב בימי רועי- שיוחסו לי לא נאמרו על ידי מעולם, שהרי התקציב שלי קוצץ ביחס לעצמו, ומנגד דבריה כביכול של יעל משאלי, שלא כתבה תחתיי, על "חוסר הסמכות שלי" יהפכו ל"סיבה" שבעטיה נחלש הערוץ.

לו הייתה מעט שליחות מגזרית, ציבורית, בכתבה הזו, היו הדברים מוצגים כך שהם מתארים ערוץ חזק, משפיע, חשוב, כמו שהוא באמת, שכתוצאה ממדיניות חדשה ולא נכונה של המערכת - הולך ודועך. אולי כך היו מתעוררים הדברים בקרליבך 2. אולם, מכיוון שהדברים הוצגו כאילו מאז מסיבת הפרידה של רועי, הערוץ קורס, נתן "הצופה" רק חיזוק לדעתם של העורכים החדשים במעריב שאין להשקיע בערוץ יהדות, ולכן, הם אינם ממהרים למצוא עורך חלופי. ורק אחריותו ומסירותו של רועי שרון, מי שבספרי ההיסטוריה ירשם כעורך ומייסד של תופעת ערוץ יהדות (וגם זה שקיבל אותי לעבודה) מחזיקה את הערוץ כרגע עם הראש מעל המים.

אל תמהרו להספיד את הערוץ. וגם אל תשחירו תקופה מצויינת ושוקקת חיים. עיתונות מגזרית צריכה מתחרים חזקים. ולאנשי הצופה אני אומרת: חסכו ממני מראש את התגובה: "עשינו עבודה עיתונאית יסודית, אנחנו מצטערים שעינת ברזילי מרגישה כך ומאחלים לה הצלחה"

לא עשיתם עבודה עיתונאית. עינת ברזילי מרגישה מצוין, וערוץ נרג יהדות ימשיך לכרסם בתפוצת העיתונות המגזרית בעזרת ה.

תגובותו של הדר רביד: "כל מה שכתבתי בכתבה היה אמת אובייקטיבית, לא הייתה בי כל כוונה לפגוע בעינת ברזילי או בערוץ היהדות"