"אין יותר שלם מלב שבור" : מה זה בעצם אומר? איך זה הגיוני?

שלום שואלת יקרה!

את שואלת שאלה יפה וטהורה. לא הרבה יודעים, אבל ישנו המשך: "אין שלם מלב שבור, אין זעקה גדולה מהדממה, אין ישר מסולם עקום". ניכר משאלתך כי את רוצה להבין את הדברים לעומקם, אשרייך!

עוד לפני ההסבר, רגע היסטוריה: נראה לי שאולי הידיעה מי אמר את המשפט החשוב הזה, יוסיף לנו אור על ההסבר. אז ככה: רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק, או בשמו כפי שאנו מכירים אותו- הרבי מקוצק, נולד לפני כ-200 שנה והיה אחד מאדמו"רי החסידות הנודעים והגדולים. הוא תבע מעצמו ומחסידיו את השאיפה להיות במקסימום, תמיד להיות במגמת עליה. ומכאן שהבינוניות, דרך האמצע- היא לא פחות מאשר יצר הרע. דוגמא אחת שתפסה אותי וקצת נתנה לי משהו על אישיותו הגדולה, היא העובדה שהוא שרף את כתביו וספריו. נכדו הסביר כי עשה זאת כדי שאנשים יתאמצו בעצמם, שיבינו כי עליהם לעבוד על המידות והתורה. כמו שאומר הפסוק: " אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה', ז'). מכאן, שאמירתו, "אין שלם מלב שבור", הינה (גם) על עבודת ה' של האדם היהודי.

כמו שכתבת בעצמך, יש הרבה פירושים והסברים. בפן הבסיסי, לב אדם אשר לא הרגיש בקושי, באתגר, במשבר כלשהו- לא יהיה בו רצון להתקדם. כמו כוס מלאה במים, אין מה להוסיף ולמזוג לה עוד שכן הכל ממילא יישפך החוצה.. כי יש בכוס כבר שפע, אין מקום לעוד טיפה. לעומת זאת- ואנחנו חוזרים לנמשל- אדם עם לב שבור, כלי שבור, יגיע לתחושות שיגרמו לו לרצות לקשר עם ה'. המציאות מוכיחה כי בעוונותינו, כאשר קשה לנו, אנחנו יותר מתפללים ומבקשים על החסר לנו.

כאשר אדם נמצא במצב שהוא שבור ממשהו, אזי הוא מגיע דרך הרסיסים לדברים אחרים, גדולים יותר. יש משהו בשבר שבונה באדם דברים אחרים, טובים יותר, הופכים אותו לטהור יותר. יהלום יותר מלוטש. אני חושבת שמשפט זה בעיקר מדבר על עבודת ה', כי דווקא כשיהודי נמצא במקום שבור הוא יותר רוצה להתקרב לקב"ה, שזה בעצם השלמות הכי גדולה, ה' הוא המקור להכל, לכל העולם. ואם יהודי לא מרגיש שהוא קרוב לה', אם יהודי מרגיש חס וחלילה נטוש- הוא יהיה הכי שבור שיש, זהו הדבר הכי קשה.. (אפרופו, זה מתקשר לחנוכה: להרגיש את הקב"ה גם בתוך החושך, בקושי). ולכן דווקא הקושי הרוחני, הלב השבור- מביא לקרבת ה', וקרבת ה' היא הדבר השלם ביותר שיש!

בחיים שלנו יש עליות וירידות, המשברים הם בלתי נמנעים. אלא שהיופי בכך הוא שהם אלו שמעלים אותנו, מקדמים אותנו. מתוך הכאב- מגיעים דברים אחרים. הבנה כלפיי הזולת, אכפתיות ורגישות.

באותה נשימה, כדאי להבין שאנחנו גם אף פעם לא נוכל להיות מושלמים; אלא רק במגמת השתלמות. תמיד לרצות להתקדם. ואת זה, את הרצון הטהור להתקדם ולעלות- אותו הקב"ה רוצה.

אולי זה מבאס קצת, אבל החיסרון מגיע לאדם כדי שיתפלל. כדי שירצה להתקשר לקב"ה, להתקרב. אם לא, אם לא יהיה לנו חסר משהו- לא נרגיש צורך להידבק בה'. ולכן זו באמת חכמה לדעת להגיד תודה ולהודות גם כשטוב ולא רק חלילה כשחסר לנו; כמו שכתוב בפסוק "להגיד בבוקר חסדך" לעומת "ואמונתך בלילות".

כתבת שביררת על הנושא ועדיין מחפשת; חוזרת ואומרת: אשרייך! יש ערך לחפש ולברר ולחקור, ולמצוא את התשובה ש"תתיישב" על הלב כנדרש. ועם זאת, כתבת "לא מסתדר לי להבין, שמתי שאני שבורה- אני גם הכי הכי שלמה?" לשאלתך זו, לפי מה שאמרנו, כאשר אנחנו נמצאים בלב שבור- הדבר מוביל אותנו בעזרת ה' לקומה הבאה. כדי לבנות בניין חדש במקום ישן, צריך קודם לשבור את הייסודות הישנים, את הבניין הישן (שבמקומו ייבנה הבניין החדש). לשבור זה דבר כואב, לא נעים, אפילו מעיק. אבל כך, דרך העימות הפנימי, הרצון לברר ולהבין- הוא יעזור לנו לגדול ולבנות ולהגיע לקומה חדשה בע"ה, לבניין החדש. ומכאן, שכאשר אדם שבור, הוא גם שלם. כי הוא בונה בעצמו את הקומה הבאה, מסתכל לכאב ולשבר בעיניים- וממשיך לגדול.

ולך, שואלת יקרה. כולנו עוברים בחיים קשיים ומשברים.. אם את נמצאת או עברת איזה שהוא מצב נפשי קשה וכאוב, נסי לברר מה באמת מפריע לך או מה רגיש מעט באמירה זו, אולי ההבנה שבחיים יש משברים ולא תמיד הכל נשאר במצב "מישור", שיש עליות וירידות. אולי זהו קשר עם בחור שנגמר, אולי קושי מול הקב"ה עצמו. הכל לגיטימי ונורמלי. מוזמנת לכתוב אלינו אם תרצי.

מצרפת לך קטע, שאני מאוד אוהבת ונותן המון כוח:

"אנחנו צריכים להיות חזקים.

פעם בשעת משבר כשהרגשתי שהכל נשבר וקורס, נסעתי לראש הנקרה.

ושם, בין הנקרות, בתקופת סוף החורף, התנפצו הגלים אל הסלעים

בתנועות חזקות מאין כמותם, מכיוונים שונים בזרמים ובצבעים גועשים.

באותם רגעים הזדהיתי עם הגלים. רציתי להתחבר אליהם, לזרום אתם, להתנפץ אתם.

ואז אמר לי בעלי: עצרי רגע,

אל תסתכלי על הגלים אלא על הסלע שעליו הם מתנפצים.

הסלע הזה ממשיך לעמוד איתן ואיננו משתנה,

הוא עומד מחובר למקום שבו הוא נמצא."

(הרבנית דינה הורביץ הי"ד)

המון הצלחה ותודה גדולה על שאלתך!

שרון