שאלה
שלום הרב, יש לי שתי שאלות, אשמח לקבל את תשובת הרב:
1) בחור ישיבה שלוחם בעזה סיפר שבאחת השבתות נפצע הסמג"ד שהיה דרוזי, והוא טיפל בו ונתן לו טיפול מציל חיים הכרוך כמובן בחילול שבת. הוא סיפר שהוא הרגיש נוראי מהעובדה שמותר לו להציל את המפקד הדרוזי רק מדין 'דרכי שלום', כדי שדרוזים גם יצילו יהודים... זה נשמע ממש עלוב- מה, הדרוזי לא ראוי שיצילו את חייו מצד צלם אלוקים שיש בו? הוא לא ראוי שיצילו את חייו מתוקף העובדה שהוא נלחם בשביל עם ישראל ומוסר את נפשו על כך? איך זה שה' רוצה שאם אלך ברחוב ואראה קשיש גוי שנדרס בתאונה, שלא אלך ואגיש לו טיפול עזרה ראשונה? איך כל ההיתר מתבסס על העובדה שאנו רוצים שגם גויים יצילו יהודים ולכן מותר להציל גויים? זה נשמע מביש ועלוב... אשמח לתשובה.
2) השאלה התעוררה בי ביתר שאת לאחר ששבוע שעבר הייתה הלוויתו של הרב יהודה דרעי זצ"ל, ושבמהלך הלוויה רבנים גדולים וחשובים הודיעו שבנו הוא צריך לרשת את משרתו בתור רב העיר באר שבע. אינני מכיר כלל את בנו של הרב דרעי זצ"ל ואני לא שואל לגופו של מקרה, אלא לגופו של עניין- איך יכול להיות שמשרה ציבורית עוברת בירושה? זה בדיוק מה שהפגנתי שנה שעברה כנגד מערכת המשפט- חבר מביא חבר, מערכת רקובה ומושחתת של קומבינות וסידור ג'ובים למקורבים... ככל שעובר הזמן אני מרגיש ביתר שאת שזה המצב ברבנות- המתמודדים לרבנות הראשית הם או אחים של ובנים של..., או אחים של וגיסים של..., ברשימת המועמדים לשמש כדיינים יש שמות רבים של דיינים צעירים שהם מקורבים של רבים חשובים בעלי השפעה, וממילא הם זוכים במשרות נחשבות מאוד (לדוגמא- דיין צעיר בן 31 סך הכל שהוא קרוב משפחה של רב חשוב במערכת הרבנות הראשית, שהתמנה לדיין לראשונה בחייו בירושלים!!! בדר"כ רק דיינים מנוסים מגיעים לב"ד בירושלים...) זה ממש מרגיש מושחת, ולא ברור לי איך ההלכה נותנת לזה הכשר בטענה שיש ירושה במשרות ציבוריות או שמצווה לדאוג לקרובים שלי מדין 'עניי עירך קודמים'? האם יאיר נתניהו צריך להיות רה"מ ע"פ ההלכה רק בגלל שאביו היה רה"מ? איך יכול להיות שבגלל שהאב היה רב חשוב, אזי בנו שיש לו ג"כ תעודת סמיכה לרבנות יירש את משרתו ג"כ, במושגים של ימינו זו שחיתות גמורה! איך ההלכה מכשירה זאת? (רפרפתי קצת באינטרנט והבנתי שזו לא שיטה של פוסקים יחידאים, אלא רבו הפוסקים שאמרו שיש ירושה ברבנות). אשמח לתשובת הרב בנושא, הוא מפריע לי מאוד...
תשובה
שלום וברכה
סוגיית הצלת גוי בשבת היא כמובן אחד מהאתגרים הגדולים ביותר שקיימים. צריך לזכור בפתיחה כי הצלת יהודי בשבת לא הייתה מובנת מאליה, ויש סוגיה שלמה במסכת יומא שבכלל מתירה לחלל שבת כדי להציל יהודי. הדבר אפוא מלמד כי נקודת המוצא היא שכבודו של הקב"ה קודם לכבוד אדם. חילול שבת להצלת יהודי קשור להיותו כורת ברית השבת עם הקב"ה.
כאשר מדובר בגוי המשרת בצבא – נראה לי כי אין מקום בכלל לדיון, שכן זה חלק מאורחות המלחמה, ולא יעלה על הדעת שלא תהיה הצלה לכתחילה, ולא רק משום דרכי שלום. זה תחום הלכתי אחר לגמרי – דיני מלחמה. בדידי הווא עובדא לפני שנים רבות, שנתתי כמ"פ לגשש הבדווי את הגי'פ שלי לנסיעה בשבת, והוא נהג לא בזהירות ועף לתוך שדה מוקשים, וכל השבת הייתי עסוק בחילוצו משדה המוקשים. אין שום הבדל בין יהודי לגוי בהקשר הזה.
אבל השאלה כמובן קיימת גם בחיים האזרחיים. בשנות החמישים של המאה הקודמת הופצה שמועה בירושלים שקצין או"ם נדרס בשבת ולא טיפלו בו, והדבר גרם לתסיסה גדולה (נדמה לי שהתברר שהסיפור לא נכון). כדאי גם לקרוא את עמדתו האוסרנית של הרב עובדיה יוסף זצ"ל: https://bit.ly/4bENoWY
ביסודו של דבר, השאלה היא כיצד אנו קוראים את המושג "דרכי שלום". אפשר לקרוא אותו בצורה המינימליסטית – מדובר בשיקול דעת פרקטי, שכדאי לנו לעשות כך כדי שגם יצילו אותנו; ברם, נראה לי נכון יותר לקרוא אותו בצורה המקסימליסטית – זהו היחס הנכון בין הבריות, ואף שמבחינת ברית השבת לא היה ראוי לחלל את השבת (כאמור, אפילו על יהודי, ללא פסוק מפורש), הרי שהשלום בין הבריות כערך לכתחילה מתיר לעשות את הדבר. ואכן, בפועל, רופאים דתיים וחרדיים עוסקים בכל העת בטיפול בכל בני האדם. על הגישה הזו, כדאי לקרוא את עבודתו היפה של הרב רייף בנושא משנת בעל האגרות משה, זכר צדיק לברכה, כדי להבין כיצד יש לקרוא את "משום איבה" ואת "דרכי שלום" מנקודת מבט הלכתית שמרנית: chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://asif.co.il/wp-content/uploads/2022/01/127.pdf
מסורת ישראל שמשרה ציבורית עוברת בירושה. היא נלמדת מדיני מלך "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". ברם, הממשיכים את המסורת הזה לא הפנימו שאנחנו נמצאים עכשיו בהלכות מדינה – ובהלכות מדינה לא זו בלבד שאין חובה למנות את הבן, אלא אפילו ראוי וחובה שלא לעשות כך. די לנו אם נתבונן לרגע על הנפוטיזם בעולם הרבנות הראשית, ואת חילול שמה של הרבנות שנוצר מכך, שאתה עצמך כתבת על כך, כדי שנבין את הנזק העצום שבכך.
אילו הדבר היה תלוי בי – הייתי אוסר לחלוטין את הדבר. בעבר זה היה גם אצל השופטים, ופורסמו "מפות קשרים" בעולם המשפטי. אולם העולם המשפטי עסוק כעשרים שנים בביעור התופעה הזו, והיא נעלמת. בושה גדולה היא שהעולם הרבני לא עושה את אותו הדבר.
כל טוב