לשון הרע

שלום וברכה

יישר כוח על השאלה החשובה הזו.

את נוהגת נכון. את מנסה להבהיר לה שאת לא מעוניינת לשמוע את זה. אם את יכולה מעט, כדאי כמובן להוסיף שאת דווקא כן מעוניינת לשמוע אותה על עצמה, על דברים שנוגעים לה וכדו'. אבל שאת נוהגת שלא לדבר על אנשים אחרים. וטוב שאת מנסה לומר דברים לכף זכות, וטוב שאת מבקשת לסיים את השיחה הזו אם היא הולכת למקומות רעים וכדו'.

נראה מדברייך שיש כאן שתי תנועות מנוגדות. מחד גיסא, יכול להיות שהיא עצמה כואבת ומיוסרת בתוך עצמה, ואת עושה חסד בכך שאתן מדברות ומקשיבות; מאידך גיסא, זה בא בדברים אסורים, של לשון הרע ורכילות. ועל כן, צריך לטפח כיכולתינו את החלק הראשון, ולהימנע מהחלק השני.

את לא חייבת לומר לה דברי תוכחה, אלא לומר לה, בעיקר לאחר שהיא יודעת כבר, שאת לא אוהבת לדבר על אחרים, וכך להימנע מלשון הרע.

כפרה על לשון הרע היא מסובכת, שכן חלק מהנזק שאנו עושים כבר לא ניתן לתיקון, שהלא הידיעה התפשטה ומדברים עליה וכדו'. זו כמובן עוד סיבה להימנע מלומר לשון הרע. אבל יסוד גדול בתהליכי התשובה והתיקון הוא שאנו עושים את מה שאנו יכולים לעשות. בראש ובראשונה מתחרטים על כך, אומרים וודוי בפני הקב"ה, ומקבלים על עצמנו שלא לומר עוד לשון הרע; לאחר מכן בונים מעגל שני של תיקון, שדווקא הדברים שאמרנו בעבר יהפכו להיות מוטיבציה לתיקון, ומתרגלים לומר דברים טובים על בני אדם, או להגן עליהם בפני מתקפות, וכך הופכים את הנפילות לזכויות גדולות. וכמובן, לפני כל דבר אחר, אם אפשר עוד לתקן את הדברים, לבקש סליחה עליהם וכדו' – זה קודם לכל דבר אחר.

וכך אנו נהפכים לאנשים טובים יותר, ההולכים יותר בדרכה של תורה.

כל טוב ושמחה