זוגיות - האם לפרק

שאלה

שלום רב מקווה שהגעתי למקום הנכון

רציתי לשאול שאלה לגבי זוגיות, אני לא יודעת אם יש תשובה אבל אשמח לתגובה.

אני נשואה 7 שנים ברוך השם יש לי 3 ילדים מקסימים. אציין שהאמצעית אוטיסטית בתפקוד בינוני הרווח בין הילדים קטן הגדול בן 5 הקטן בן 3 והבת בת 4.

בעלי ואני נמצאים בזוגיות עם הרבה עליות ומורדות. בעלי צורך כדורים פסיכיאטרים ולצערי הם משפיעים מאוד על חיינו. הוא סובל מהתקפי עצבים: הם מתבטאים בשתיקות ארוכות אפילו כמה ימים, בחוסר יחס התאלמות מקיומי, כשעצבני מקלל אותי בקללות נוראיות שיש בהם איומים. כמו הלוואי ותמותי אני יהרוג אותך היום. תלכי לפני שאני לא ישלוט בעצמי וכו'. בנוסף כשהוא עצבני הוא ישן בסלון על דעת עצמו בנוסף והכי קשה זה שבתות שלמות לבד כל שבת זה כך הוא סגור בחדר ואני לבד עם 3 ילדים בלי עזרה, משתגעת מהלבד מזה שאין עם מי לדבר. כרגע הילדים עוד קטנים ואני מצליחה לתמרן לבד אבל בזמן האחרון משהו נשבר במורל שלי. עד היום הייתי מעבירה את התקופות האלא ואומרת לעצמי שזה שווה שלפחות כמה ימים יהיה שקט אבל זה לא כך במציאות. אני הולכת על ביצים שלא יתעצבן שלא יכעס. הוא כן במעקב פסיכיאטרי אבל אפילו לו אין תשובות בשבילי. אני מפחדת שזה יחלחל לילדים מה הם רואים? מה הם לומדים מזה? אני אדם אופטימי מטבעי מצליחה לסחוב הכל על עצמי אני מגדירה את עצמי אחת שלא יכולה להישבר בקלות אבל אני מרגישה שנמאס לי. לא רוצה לחיות כך הסיבה היחידה שאני לא מפרקת את הנישואים זה הילדים לא רוצה לגדל אותם בלי אבא שקיים שירגישו החמצה ובגלל זה נשארתי. אבל עכשיו אני לא בטוחה מה הם לומדים מזה איפה החינוך? הערכים? הגדול כבר שואל למה אבא עצבני, למה הוא כל הזמן לא מרגיש טוב, אפילו הוא שאל למה הוא קיבל אבא כזה, למה הוא כך ולמה כך. הוא כבר מזמן מבין שהוא לוקח כדורים שמשנים אותו. הבעיה העיקרית בעניין מבחינתי והסיבה שאני נשארת היא שבעלי מודע לבעיה ואז כשהוא נרגע הוא מוצא מילים חכמות להגיד לי שהוא יודעת שיש לו בעיה עם הכדורים שזה לא הוא באמת שהוא בתהליך לטפל בזה ומקווה שנעבור את זה. אני חושבת שבנוסף לכל היו רגעים השנה שגרמו לי לרצות לפרק אולי הם נשמעים קטנים אבל פגעו בי. כמו היומולדת שלי ושל הבן שלי זה באותו יום. ואמא שלי באה אלינו. באותו יום היא הוציאה את ילד היומולדת מהגן ואני את השאר היא הגיע לפני כשיורד גשם והוא היה בבית ולא פתח לה את הדלת ולא משנה כמה התקשרתי הוא לא ענה לי. התביישתי כל כך המצאתי לה שהוא היה בשירותים ולא שמע ואחרי זה ביקשתי שיבוא לסלון כי שרים שירים לילד וחותכים את העוגה אבל הוא לא יצא ועשה לי פרצופים כל היום שלא נדבר על זה שלא קנה מתנה. דבר נוסף שקרה זה שחליתי בדלקת ריאות והיה לי חום גבוה (כל הנישואים שלנו לא חליתי אפילו בלידות הייתי כמה ישר ומתפקדת חוזרת הביתה אחרי יום). באותו זמן הוא נסגר בתוך עצמו ולא עזר לי בכלל צעק וקילל אותי. הלכנו לבדיקות והרגשתי שאני צריכה עזרה ללכת הוא צעק עלי ליד כולם לזוז ממנו ביקש ממני לא לפנו אליו. שלא נדבר על לטפל קצת בילדים לעזור בבית לקנות אוכל הוא לא עשה כלום וכשאמא שלי רצתה להביא לנו אוכל כי אני לא מסוגלת הוא רצה ללכת לקלל אותה למזלי הצלחתי לעצור את זה יש לציין שאף אחד לא מודע למה שאני עוברת אני שומרת הכל אבל לא מסוגלת יותר מה לעשות? להמשיך לחיות איתו בשביל הילדים או להיפרד? האם זה מסוכן לילדים לחיות כך? מה לעשות לגבי החינוך שלהם האם זה משפיע עליהם?

תשובה