כיבוד הורים

שאלה

שלום רב!

הדברים נכתבים בכאב עצום ובאמת בקשה לפתרון הלכתי אבל גם ייעוץ -

קשה לי לנהוג עם אבא שלי... הוא מגדיר את עצמו "נהג שודים" ובצדק. כשאני נוהגת ברכב שלו יש לו הרבה תנאים - גם כאלה שלא עולים בקנה אחד עם חוקי הכביש.

הרבה פעמים בזמן הנהיגה שלי אני מרגישה צורך לרצות אותו ולמשל לנהוג מהר יותר מהמותר כי ככה הוא היה נוהג. תמיד יש לו הערה על הצורה שבה אני נוהגת ובדר"כ בכל נסיעה יש בינינו פיצוץ על משהו אחר.

בפעם האחרונה שנהגתי יחד איתו קרו שני עניינים. הוא בחר להעיר לי על שני דברים שביצעתי שמבחינתו הם ממש אסורים אבל מבחינת החוק הם מותרים לחלוטין ואם הייתי נוהגת לפי הצורה שהוא דרש שאנהג היינו נמצאים בסכנת חיים אמיתית.

ממש כעסתי עליו. הוא צעק עלי ברכב משפטים קשים בצורה מזלזלת ונפגעתי באמת. לא רק שהוא טעה - הוא גם כועס עלי ובצורה כל כך ברוטאלית.

אמרתי לו שחוקי הכביש שונים מהצורה שבה הוא נוהג וכששאלתי אותו אם הוא באמת רוצה שאהיה נהגת כמוהו הוא אמר שלא, אבל עדיין לא חזר בו והמשיך להתעקש שהייתי לא בסדר.

לפעמים אני ממש לא מבינה מה הוא מצפה שאעשה ובאמת קשה לי לכבד אותו כשהוא טועה ואז ממש פוגע. הרבה עניין של אגו.

המקרה הזה קרה בצאת שבועות ומאז החלטתי שלא אנהג איתו יותר וקשה לי לדבר אליו ולהסתכל עליו. אפשר להגיד שאנחנו בערך בנתק מאז.

קשה לי עם זה מאוד מאוד.

בסוף מדובר באבא שלי. אני באמת אוהבת אותו בכל ליבי ואני יודעת שזה הדדי לחלוטין.

פשוט הרבה פעמים האגו משתלט עליו לרמה שהוא לא מצליח (סליחה על הביטוי) "לרדת מהעץ". אני יודעת שאם לא אפנה אליו בעצמי כנראה שלא תהיה תקשורת בינינו וזה מצב שאני לא מוכנה לדמיין ומצד שני אני באמת פגועה.

כשאמרתי לו שנפגעתי ממנו הוא צעק עלי שאני חוצפנית. אמא שלי היתה נוכחת בכל השיחה בינינו וממש הזדעזעה מהטון ומהצורת דיבור שלו כלפי ובאופן כללי התאכזבה מהצורה שבה הכל התנהל.

מה לעשות?

אני יודעת שאני צודקת. גם אבא יודע.

אני כאילו מחכה לסליחה אבל אני יודעת שהיא כנראה לא תבוא. האם בכלל מותר לי לחכות לסליחה מאבא? איך לפעול מכאן?

תשובה