עזרה

שאלה

שלום וברכה. שבוע טוב.

אשמח לעזרה.

אני בת 18. משרתת בשירות לאומי.

בתחילת שנה התחלתי שירות במקום מסויים ולאחר כמה ימים עברתי ניתוח קשה שנשארתי בעקבותו 5 חודשים בבית. בזמן הזה ההורים שלי לחצו עליי לעזוב את מקום השירות כי הוא לא מוצא חן בעיניהם. כיבדתי את הבקשה שלהם ועברתי למקום אחר.

כיום אני נמצאת במקום השירות כמעט כ5 חודשים.

בעיקרון יש רגעים שאני מרגישה תורמת ותחושת סיפוק אבל רוב הזמן אני בכלל לא נהנת ורק רוצה להגיע הביתה. הרבה פעמים גם המחשבה בבוקר שאני בדרך לשם עושה לי עצוב. כי פשוט לא בא לי ללכת. יש הרבה פעמים שיושבת ולא עושה כלום.

ההורים שוב עושים לחץ ואומרים לי לעזוב וללכת ללמוד. הבעיה היא שאני בכלל לא יודעת מה בא לי ללמוד. ולא יודעת מה נכון עבורי ומרגישה לחץ תמידי.

מחר יש לי שיחה עם הרכזת ואני בודקת איתה אם לחפש מקום שירות אחר. אבל השאלה היא אם להקשיב להורים וללכת ללמוד למרות שאני בכלל לא יודעת מה אני רוצה? ואיך יודעים בכלל מה רוצים?

אני גם רוצה לצאת לשידוכים מוקדם ומפחדת שאני "מבזבזת את הזמן" מרגישה שאני מאכזבת את עצמי ואת ההורים. אני בחורה מאוד חרוצה והתקופה הזו פשוט מעציבה אותי. לפעמים אני שואלת מה אלוהים רוצה ממני.

אני ממש עצובה ותמיד חושבת.

מה אני צריכה לעשות? מה נכון? לחפש מקום שירות אחר? לעזוב? איך יודעים מה רוצים ללמוד?

לפעמים מסתכלת על חברות שלי ושואלת למה להן הולך הכול בקלות ולי לא.

עברתי את הניתוח הזה כבר בפעם השנייה. וגם טסט עברתי 6 וכולן עברו 1. לכולן הולך בקלות בשירות ולי לא. אוף... ממש מעציב אותי.

תשובה