שחרור שבויים במחיר של שחרור מחבלים

תשובה לשאלה זו צריכה להיעשות בחרדת קודש כפולה. ראשונה בהן היא שמדובר בדיני נפשות, גם של יחידים וגם עם השפעות על כלל ישראל, ועל כן צריך להיזהר מאוד מאוד. במקום בו אני שומע אמירות וודאיות ונוקבות אני מעריך שמדובר בהתייחסות שאינה נכונה, שכן הסגנון מלמד על התעלמות ממה שתלוי בשאלה זו. שניה בהן היא שהדבר תלוי בכל כך הרבה נסיבות, וכאשר לא יודעים אפילו חלק קטן מהעובדות – הטעות אורבת מאוד לפתחנו. בסוגיה זו עסקתי פעמים רבות כבר לפני שנים רבות, כגון בפרשת גלעד שליט (https://www.ynet.co.il/article/3558596), וכמובן שכל מקרה שונה, וכל הקשר הוא אחר.

אכתוב רק ראשי פרקים לגבי המציאות של היום. ולא מאמר של ממש:

א. מדובר בפיקוח נפש של רבים מול פיקוח נפש של רבים. גורל החטופים נוגע כמובן בראש ובראשונה להם ולמשפחותיהם, אבל יש לו משמעות כלל ישראלית רחבה, ועל כן לא יהיה זה נכון להציגו כיחידים מול כלל האומה.

ב. החובה השלטונית הראשונה כלפי האזרחים היא חובת הביטחון – ביטחון פנים וחוץ. כך עולה מדברי הרמב"ם. חובה זו לא התקיימה בשמחת תורה, וזו חובה ממלכתית להשיבה.

ג. סוגיית "אין פודין את השבויים" אינה רלוונטית כסוגיה ישירה למציאות של ימינו. היא עסקה בקהילה שנחטפו ממנה אנשים לסחיטה כספית, ולא במדינה שמחויבת לאזרחיה. אולם חובה לקבל ממנה השראה, המלמדת שלכל דבר יש גבולות: כתבו על כך רבים רבים, ואף אני התייחסתי לכך: https://bit.ly/4ca1ss5.

ד. זו אינה אפוא מחלוקת בין בני אור ובני חושך, בין המבקשים להחזיר את החטופים הבייתה ובין אלה שמוכנים להפקיר אותם חס ושלום. זו שאלה שנמצאת בערפל שבין שתי מטרות המלחמה, ובצורך להשיג את שתיהן.

ה. בכללי ההלכה והאתיקה, "חולה המוטל לפנינו" קודם לתכנונים עתידיים. במערכת הבריאות, לדוגמה, אנו מטפלים בחולה שמוטל לפנינו גם אם ההוצאות עליו אדירות, ולא תאפשרנה לטפל במישהו אחר בהמשך. אמנם, גם לזה יש גבולות, אך הדבר מלמד שכאשר מדובר באנשים שממש נרצחים ומתים עכשיו – יש קדימות בהצלתם.

ו. מי שאינו יודע את העובדות – לא יכול לקבוע באופן מוחלט מה נכון לעשות. כל שאני יכול לומר הוא שחובה עלינו, מבחינה הלכתית מוסרית ואנושית, גם להסכים לשלם מחיר מסוים כדי להשיבם לביתם בשלום, ולהתמודד עם סיכוני העתיד. זהו כיוון כללי בלבד, המשמש כמצפן מהותי, ביחס ל"עיסקה" זו או אחרת, אך אין בו אמירה מוחלטת ביחס למציאות הנתונה.

כל טוב