מי שישן בתחילת הלילה וקם, מתי יברך על נטילת ידיים?

שלום וברכה

בשולחן ערוך (ד, יד) כתב שמי שקם מוקדם, לפני עלות השחר, ונטל ידיו - צריך ליטול שוב לאחר עלות השחר. השאלה מתי מברכים תלויה בהבנת החיוב שבנטילת הידיים:

הראשונים נחלקו מהו הטעם לחובת נטילת הידיים בבוקר: לדעת הרא"ש נטילת הידיים נדרשת כהכנה לתפילה, לאחר שבמהלך הלילה נגעו הידיים במקומות המכוסים. ואילו לדעת הרשב"א נטילת הידיים נועדה לפתוח את היום בהתקדשות, כמו הכהנים שמקדשים את ידיהם לפני עבודתם במקדש. למרות שיש פוסקים שהבינו שהמחלוקת הוכרעה (ראו לדוגמה: מג"א ד,א שהבין שהוכרע כרשב"א, ומנגד מדברי השו"ע ד, כב יש שדייקו שהלכה כרא"ש), למעשה מקובל בין הפוסקים להתייחס לנושא כספק שלא הוכרע, ולחשוש לשתי השיטות (ראו משנ"ב ד, א).

השולחן ערוך (ד, יד) דן במקרה של מי שהשכים לפני עלות השחר ונטל ידיו, ומסתפק אם הרוח הרעה מסתלקת רק בעת עלות השחר וממילא עליו ליטול ידיים שנית. מדבריו עולה שנטילת הידיים הראשונה, כשהשכים, בוודאי הועילה לעיקר המצווה, ועליו לברך עליה למרות שהיא לפני עלות השחר, ועל אף שאינו בסמוך לתפילה ממש. (זאת בשונה מהסעיף הקודם שבו הסתפק אם נדרשת גם נטילת ידים לתפילה למי שהיה ער כל הלילה. חשוב להעיר שנטילה שאינה מועילה לרוח רעה בוודאי אינה מעכבת את הברכה, כמובא בסעיף כב). כך עולה גם מדבריו בסימן מז, יג, שכתב "המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות" (ובסעיף א' הובאה על נטילת ידים כסדר הברכות, וכן מקור דברי השו"ע הם בטור שהביא דברי אביו הרא"ש שיש לברך כשקם קודם עלות השחר, וכ"כ בלבוש שם). כשיטה זו פסק במטה אפרים (תקפא, יב), וכך כתב הבן איש חי (תולדות, יג).

המשנה ברורה לעומת זאת (בה"ל ד, יג) כתב שלדעת הרשב"א דווקא בבוקר אפשר לצאת ידי חובת נטילת ידים, כדברי הפסוק שהביא "חדשים לבקרים רבה אמונתך". והוסיף (בה"ל ד, א) שגם מי שקם לאחר עלות השחר עדיף שיסמיך את הברכה על הנטילה לתפילה, כדי לצאת ידי חובת הרא"ש שהבין שהנטילה היא הכנה לתפילה. מדבריו עולה שאין לברך על הנטילה כשקם, אלא לפני התפילה יתכונן ויעשה צרכיו, ואז יטול ידיים בברכה יחד עם שאר ברכות השחר . וכך גם דעת הגר"א (מעשה רב, ג).

המחלוקת ביניהם נוגעת גם להבנת הרא"ש וגם להבנת הרשב"א: לדעת השולחן ערוך למרות שהנטילה נועדה כהכנה לתפילה, אפשר ליטול אותה גם זמן רב לפני (כפשט שו"ת הרא"ש ד, א), וגם לדעת הרשב"א נטילת הידיים נדרשת לאחר שהפקיד האדם את נשמתו לבוראו וחזרה אליו, ואז מתחדשת עבודתו (כ"כ בבית יוסף שם). לעומת זאת המשנה ברורה מבין שלפי הרשב"א נטילת הידיים נדרשת על התחדשות העולם, בבוקר, ואילו לפי הרא"ש הנטילה צריכה להתקיים בסמוך לתפילה (כפשט הרא"ש ברכות ט, כג, וכדברי החיי אדם ז, ו).

למעשה: ספרדים יברכו בעת נטילת הידיים הראשונה, כשקמים ממיטתם, גם אם לא עבר עלות השחר. אשכנזים לא יברכו בעת קימתם, אלא יעשו צרכיהם סמוך לתפילה, יטלו ידיים ויברכו.

בברכה

יצחק דביר