שאלה
שלום כבוד הרב אני מסה למצוא לעצמי איזשהו עיקרון מנחה שיעזור לי להבין מתי יש להתייחס לדין מסוים כאל המעשה שצריך לעשות ומתי יש להתייחס לדין מסוים כאל הטעם שמאחוריו שהוא החשוב למעשה, לדוגמא אחת מני רבות:
"שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו"- חלק מהפוסקים אומרים שאין צורך כיום לשאול דווקא את אלו כי הם פחות רלוונטיים, אך באופן כללי יש לוודא לפני שבת שהכל תקין. כלומר יש פה התייחסות לטעם שמאחורי הדין.
לעומת זאת
"העושה מלאכה בערבי שבתות..."- אנו רואים כאן התייחסות אל הדין כמעשה בפועל ולא אומרים לפעול לפי הטעם מאחוריו, למשל למי שאומר שהטעם הוא להכין את צרכי השבת בנחת אד לפי הדוגמא הקודמת הפוסקים היו צריכים לומר פה הכן את צרכי השבת בנחת
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
העיקרון הוא לפי הנאמר בשולחן ערוך, שם נאמר האם זה דין או מנהג.
עצמאות מלאה
יהודה הלוי עמיחי