שאלה
שלום הרב,
אני שואל בהמשך לתשובתך על הליכה עם כיפה כהומו מחוץ לארון, ועל מציאת בית כנסת קבוע, לאור הכורח שבהיפתחות לאנשים שאתה עלול לבלות איתם שיחת חולין בין תפילות ולהיאלץ לספר על עצמך, וגם בהמשך לתשובתך על השתתפות בקבוצת הומואים דתיים.
אגב, השאלות האלה הן בעיקר כי אני מתחרט מאד על האופן הגורף שבו יצאתי מהארון, ואני מנסה לחזור קצת אחורה, לחלקים מקוריים בי, להיות יותר עדין וקשוב למקום הנפשי ממנו באתי, ולא לאמץ אוטומטית השקפות והכרזות. אבל זו סוגיה אחרת.
אני לא בטוח שהבנתי: אני מבין את דעתך על חיים שקופים ואמיתיים, שכמובן אינם מכשירים איסורי תורה, וכי כדאי לשתף קבוצת אנשים דומים לי, אך מצד שני כתבת לי שלדעתך כדאי להתחמק משאלות (שלא לומר חקירות, על בן כמה אתה/נשוי/לא נשוי ולמה) בבית הכנסת.
אז להתחמק או לספר? או שהתכוונת שדעתך היא שכדאי להיות שקוף עם העולם, אבל אם יש מקומות בהם זה מביך אותי וקשה לי (כמו שכתבתי) - כדאי להתחמק? זאת אומרת שזו למעשה הרגשה ובחירה אישית שלי לאור הזמן והמקום? שוב המון תודה!
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את ההתלבטות שלך.
העיקרון שצריך להנחות אותך הוא מה מיטיב אתך. אם מה שמיטיב איתך הוא לסגת לאחור, ולהיכנס בצורה מסוימת חזרה לתוך עצמך – זה מה שנכון שתעשה; אם אתה חש כי לדבר עם אחרים על מצבך – עשה זאת. בדרך כלל לא נוח לאדם לחשוף את עצמו בפני אנשים שהיכרותם עימו שטחית מאוד – ועל כן נראה כי אינך חייב ללכת למקומות שבהם אתה חש שתיאלץ לעשות זאת.
כל טוב