שאלה
שלום הרב, אני בימים אלה בשיעור א בישיבת הסדר. סדרי הבוקר אצלנו מוקדשים לגמרא בעיון וסדרי הערב לגמרא בבקיאות (לו"ז סטנדרטי). בגלל לימוד הגמרא הרב בערב ובבוקר אני מעדיף בדרך כלל להשקיע את סדרי הצהריים שלי בלימוד תנ״ך בעיון בהם אני קורא את הכתובים עם מפרשים וכותב לעצמי הערות ורעיונות שעולים לי. לאחרונה חבר שלי העיר לי שאני מקדיש זמן רב מדי ללימוד תנ״ך ושלימוד גמרא עדיף עליו. הוא הוסיף שאדם שאין לו בקיאות ראויה בש"ס אסור שיכתוב רעיונות וחידושים על התנ"ך בגלל שאין לו כלים ראויים לכך (שלשיטתו ניתן לרכוש אך ורק בלימוד גמרא).
האם באמת לימוד גמרא עדיף על לימוד התנ"ך?
האם באמת איני יכול לכתוב רעיונות על ספר שופטים אם אין לי בקיאות מוחלטת במסכת יבמות?
תודה מראש
תשובה
שלום וברכה
שאלתך החשובה נעה בין שני צירים.
בין ציר אחד ש"לעולם ילמד אדם ממקום שליבו חפץ", ובין ניסיון לקבוע סולם חשיבות דברים, או סדר קדימויות.
למעשה אתה שואל שתי שאלות:
ראשונה בהן היא האם ניתן ללמוד תנ"ך, לעיין בו ולחדש בו, בלי לדעת את מסכתות הש"ס ? בוודאי שניתן. חלק גדול מאוד מהש"ס אינו משפיע דבר על לימוד תנ"ך. כמובן שהחלק בחז"ל שעוסק ישירות בפרקים הוא חשוב מאוד, ויש ללמוד אותו בדרך המיוחדת של לימוד אגדות חז"ל, אולם זה לא קשור לשאלה העקרונית שאתה שואל.
שניה בהן היא לגבי סדר החשיבות. קשה מאוד לקבל את ההנחה כי אין חשיבות ללימוד תנ"ך. להפך, זהו יסוד התורה, ויש בו חשיבות גדולה מאוד. אמנם, מבחינת הקדשת זמן, באופן פרדוכסלי לימוד גמרא דורש יותר זמן מלימוד תנ"ך, אולם עצם העיקרון של לימודך, ובעיקר אם אתה רואה ברכה בו – הוא מצוין.
על כן, טוב שתמשיך בדרך בה אתה הולך, ותהיה קשוב עוד ועוד לתורה שאתה לומד.
כל טוב ובהצלחה