שאלה
שלום הרב!
התחלתי השנה ישיבת הסדר, וקשה לי להיות פה.
באתי לישיבה בשביל ללמוד תורה ולהתפתח אבל קשה לי לעשות את זה שלא טוב לי להיות פה, כל פעם שאני חוזר לישיבה אני מרגיש נורא, מין מעוקה כזאת שלא עוזבת אותי. יש פה רגעים טובים אבל מעטים מאוד.
למדתי בישיבה תיכונית עם פנימיה היה לי כיף מאוד שם ולא הפריע לי לישון בפנימיה אבל השנה זה שונה, לא כיף לי לישון פה אני מרגיש שכבר נמאס לי מפנימיות, לפעמים עושים רעש שלא בכוונה ומפריעים לך לישון אתה צריך להיות עם עוד 5 אנשים בחדר לי זה קשה אין פרטיות והתנאים לא כמו בבית אין מה לעשות.
אני ילד של בית אוהב מאוד את המשפחה ומחכה כל הזמן לחזור אליהם, יש כאלה שלא כלכך מחוברים למשפחה כמוני ומחפשים ללכת מהבית כמה שיוצר אני לא כזה.
נסבל להיות פה אבל ממש לא כיף, אני לא יודע מה לעשות אם להישאר ולסבול או לעזוב נתתי כבר את כל זמן אלול ועד עכשיו ולא השתפר.
אני יודע שאם אני אעזוב אני אצטרך להתגייס ושם יהיה יותר קשה אבל צבא זה חובה ואין מה לעשות פה יש לי בחירה.
בבקשה הרב תן לי עצה, מה לעשות במצב הזה.
תודה רבה וסליחה על החפירה.
תשובה
שלום וברכה
אני מכיר היטב את התחושות שאתה מתאר.
לימוד בישיבה הוא אתגר.
למעשה - אתגר כפול.
חלק אחד הוא המסגרת, ומה שאתה מתאר - הקושי בפנימייה, ללא פרטיות, ניתוק מהמשפחה וכדו׳.
חלק שני קשור לתוכן - האינטנסיביות של לימוד תורה, בעניינים שלעתים לא עומדים במוקד תשומת הלב וכדו׳.
מאידך גיסא, שני הדברים חשובים מאוד. המסגרת חשובה מאוד, ויש צורך להתרגל אט אט להתנתק מהמשפחה, לא בגלל שחס ושלום יש ברצון הזה פגם, אלא בשל חשיבות העצמאות, יכולת העמידה בשרות הצבאי, ומאוחר יותר גם היכולת להקים משפחה.
והתוכן - בוודאי שהוא חיוני מאוד. לך ולעצמך. לסובבים אותך. לעם ישראל.
מה עושים ?
אם זה לא הולך - אז זה לא הולך. הידיעה שיש לך אפשרות מתמדת לעזוב את הישיבה היא מעין ״פת בסלו״, כלומר: היא זו שיכולה להרגיע אותך, ולתת לך בסיס להתמודדות.
ומתוך הידיעה הזו - כמו בכל דבר בחיים - כדאי לנסות לעשות את הדברים הנכונים.
בין אם להמשיך בישיבה שלך;
בין אם לעבור לישיבה אחרת, שאפשר שהתנאים בה יותר משפחתיים, והתכנים יותר משמחים אותך ומעצימים אותך.
ולנסות לעשות את הדבר הנכון.
ואז לראות.
זו עצתי, האם היא מדברת על לבך ?
כל טוב