שאלה
כולם נפגעים. אני שומעת על יותר ויותר סיפורים שקשורים אלי על חברים או משפחה שבסכנות אנוש בעקבות המלחמה. ואני בבית אני לא עושה כלום. כולם יוצאים לצבא מסכנים את החיים שלהם ומרגיש שזה לשווא. אבל אני מה אני יכולה לעשות? יוצא לי מכל חור לקרוא כל היום תהילים אבל אני רוצה לעשות כל דבר שיהיה משמעותי שאוכל להרגיש שגם אני עושה מאמץ בשביל עמי
תשובה
שלום וברכה
אני מפנה כאן למה שכתבתי עליו בבקר באחד ה'זיקים':
"כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות"
עכשיו הזמן ליישם את כל מה שאנחנו לומדים מהנביאים. לא רק כשיעור תנ"ך, אלא כמצפן לעשייתנו המעשית:
ראשית – להילחם. להילחם בחזית הצבאית, ולעשות את כל שנדרש בחזית האזרחית. נביאים ראשונים לימדו אותנו על עוז הרוח, על לימוד ידינו לקרב ואצבעותינו למלחמה, על עשיית כל שנדרש ברוח הגבורה הישראלית. רוחנו לא תיפול;
שנית – לעשות חסד וצדק. לפני התפילות. לפני הקרבת הקורבנות. נביאי ישראל לימדו אותנו כי העשייה הרוחנית הראויה בעת צרה צריכה לפתוח בתשומת לב ליתום ולאלמנה, למאבק למען צדק, לתיקון עולם, לעשיית הטוב;
ואז, בסדר הזה, לבוא בפני ריבונו של עולם בצום, בתפילה ובתחנונים.
ולהיוושע מתוך הצרה.
ויש כל כך הרבה שאנחנו יכולים לעשות.
יישר כוח