שאלה
שלום הרב,
רציתי להבין..
1. האם השם עזב אותנו? האם הוא השליך אותנו פה לעולם, מהמקום הגבוה והמחובר אליו שהיינו בו תחת כיסא הכבוד, והשליך אותנו לפה ואמר לנו להסתדר לבד ובהצלחה??
2. אם הוא לא עזב אותנו והוא פה איתנו.. אז מה הוא רוצה מאיתנו? אם להתקרב אליו - אנחנו כבר מחוברים אליו. אז אני לא מבינה מה המשמעות שלנו פה בעולם.
3. אם התנתקנו - האם אפשר למצוא את החיבור אליו, כמו שהיינו מחוברים אליו לפני הירידה לעולם, פה בעולם הזה? את אותו חיבור בדיוק? אולי בכלל כל המסע הוא לגלות שלעולם לא נותקנו?
אני קצת מסתבכת עם עצמי ולא מבינה אם אנחנו מחוברים אליו או מנותקים. אם מחוברים - אז מה התכלית פה בכלל ומה המשמעות של המעשים שלנו?? אם מנותקים - האם אפשר להתחבר אליו בדיוק באותה העוצמה והחיבור שהיה לנו לפני הירידה לעולם הזה מבלי להתפשר??
תודה ממש.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יש בנו חלק אחד שמחובר לגמרי לקב"ה = הנשמה.
יש בנו חלק אחר שמתקשה מאוד להיות מחובר לקב"ה = הגוף, בגלל שיש בתוכו הרבה כוחות חומריים - ארציים.
מי שבוחר ללכת עם הנשמה - מצליח להיות מחובר לקב"ה, אלא שלשם כך הוא צריך לנהל את הגוף על ידי הנשמה, לא לאפשר לגוף לנהל את הנשמה. זה בהחלט מאתגר ודורש מאמץ והשקעה.
מי שלא רוצה להתאמץ ולהשקיע ו-'זורם' עם צרכי הגוף שלו, דוחק את נשמתו לפינה ולכן מרגיש בצדק רחוק מד'.
לשאלה האחרונה שלך על עוצמת החיבור - תמיד יש למה לשאוף ולאן להתקדם.