שאלה
שלום,
לפני כמה ימים חזרתי מטיול עם המשפחה בעיר מסוימת באירופה. הטיול היה טוב ומהנה, אבל לצערי משהו בו העיק עלי שוב ושוב ולקראת סוף החופשה וגם אחריה, התחלתי להבין כמה שזה אולי הרס לי את החופשה.
אני לא בטוח אם זה ספציפית בעיר ההיא, אם זו תרבות כזו או נורמה, אבל בהמון מקומות בעיר - ציורים, פסלים, פרסומות, וכדומה של נשים חשופות לגמרי, לפעמים גם כאלה של מין ממש או דברים ארוטיים.. בדרך כלל פשוט ברחוב (ואפילו ברחובות די ראשיים) ולפעמים גם בחנויות מסוימות. ומילא פסלים עתיקים יחסית, זה אולי עוד מובן שיהיה. בחנות ספרים חדשים וישנים מסוימת שנכנסנו עליה היה תלוי פוסטר של אישה שמלבד מכנסיה הייתה חשופה לגמרי (אגב, נדמה לי כדבר מאוד מחפיץ ושוביניסטי לעשות גם.. למרות שהבעלים של החנות היא אישה, אז לא ממש הבנתי את כוונת הדבר הזה). והחנות חוץ מזה לגיטימית לחלוטין, ובמקום מרכזי.
בכל מקרה,כמובן שניסיתי וניסיתי להישמר ולא להסתכל למקומות האלה ברגעים שפתאום קלטתי שיש משהו כזה. אבל בשלב מסוים, בעיקר לקראת סוף החופשה, הבנתי כמה שבמקום לטייל ולראות את הנוף, האדרכילות היפה ובכלל להנות מהטיול - אני כל הזמן במצב של התגוננות, ומנסה להיפטר ממחשבות על דברים שראיתי כבר כשבעצם אני רק הולך ומתעסק בזה עוד ועוד יותר.
ובסוף, כמו שכתבתי בהתחלה, זה קצת הרס לי את החופשה. להתעסק בלא לחשוב על זה ולא לראות ולמעשה רק להיות בהתגוננות הזו כל הזמן, היה דבר שמנע ממני באמת להנות ולהיות בשלווה בחופשה. אציין גם שהמשפחה שלי חילונית (אני כבר כמה שנים חוזר בתשובה), אז להם זה לא היה דבר שהפריע ולא היה לי ממש למי לפנות בהקשר הזה.
אין לי באמת שאלה, בסופו של דבר גם חזרנו לארץ כבר ב"ה, אבל בכל זאת מסקרן אותי לשאול כדי לדעת גם לפעמים הבאות: מה לעשות עם זה? איך להתמודד עם זה ואיך לא להתעסק בזה כל הזמן?
תודה רבה רבה!
תשובה
שלום וברכה
פער גדול קיים בין תפישת הגוף בעולמנו ובין מה שמתחולל בעולם המערבי.
היחס המכבד שלנו לגוף מובע גם באי-הצגתו לראווה ברשות הרבים. אנו לא מתביישים בו ולא נאבקים בו אלא מתייחסים אליו כחלק בלתי נפרד מאתנו, וכשם שאין אנו פורשים את עולמנו הפנימי בראש חוצות כי אם בשיח פנימי, כך גם אנו נוהגים כלפי הגוף;
לעומת זאת, העולם מאמץ תפישות חיים אחרות ביחס לגוף, ומסיבות שונות – קשורות במיניות וגם כאלה שלא – מסיר את הבגדים יותר ויותר.
דרכים רבות מאפשרות להתמודד עם הפער הזה. אחת מהן, זו שבחרת בה, הייתה להילחם באופן ישיר בו. יש לדרך זו יתרונות רבות, אולם גם חסרונות רבים, שכן עצם המאבק והמלחמה מעצימים את הכוח החודר והמחלחל. דומה הדבר למאבק כנגד מחשבות זרות בתפילה, שכל העוסק בו יודע כי דווקא הגירוש המתמיד שלהן מביא אותן בחזרה ביתר שאת וביתר עוז. כמו כן, המאבק מתיש, ואתה מתאר בצדק את השלווה והשקט.
האפשרות השניה, שאינה פשוטה, היא להיות מלא אור, ולהעסיק את עצמנו בצדדים הטובים והמאירים של הטיול ושל המקום בו אנו נמצאים, ומתוך עיסוק זה – תשומת הלב ניתנת לבניין ולא למאבק בהרס. גם לדרך זו יתרונות רבים וחסרונות רבים.
אני מציע לך לבחון את שתיהן (בוודאי שיש עוד הרבה, וגם אפשרויות ביניים) ולראות מה מיטיב איתך. לאור ההטבה שאתה חש בדרך מסוימת – כך מהווה הדבר איתות וסימן לבחור בה.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב ושמחה גדולה