קינות וסליחות

שאלה

אני לא יודע מתי תקרא את השאלה ולכן לא אקדים ברכה.

מנהג הקינות המעשי כיום ומחר ומנהג הסליחות הם מנהגים שקשים עליי אישית ונראה לי שגם על שאר עם ישראל(לפחות באזור מגוריי). לא אדבר על כך שאין שום מקור לומר קינות(או סליחות) על אף, שכמובן, אין שום דבר רע באמירת אבלות או בקשת סליחה, אלא העניין הפרקטי שבזה הוא הבעיה. אמירת קטעים אלו בזריזות ובחוסר הבנת המילים היא פשוט מוציאה אותי מדעתי. כל שנה אני מנסה לקרוא לאט את הקטעים ובאמת להבינם, אבל פתאום הש"ץ מסיים קטע, ועוד קטע ומה יוצא לי מלהבין את הכתוב אם כל הכוונה, למשל בסליחות, היא להגיע לי"ג מידות של רחמים שהן העיקר באמת. אז אני מדלג על חצי סליחה, ועוד חצי, כמובן, בזמן שגם את החצי השני אני בקושי מבין! הקינות בכלל לא משנות כלום מבחינה הלכתית, אלא רק ל"הרגשה אישית" שגם אותן מריצים ואף אחד לא מבין באמת את הלשון הפייטנית מימי הביניים. אנשים לא שומרים על מנהג דווקא כי הם מרגישים קשר אליו(שעל זה למשל דיבר הרב קוק באדר היקר) אלא בגלל שכך נהג אבא וככה כולם עושים אז למה שאעשה אחרת, אלא אהיה כמו תוכי. אני משער שכך גם היה בזמנים עברו ולכן נקבעו הרבה מנהגים, אבל אני לא היסטוריון. הגיע הדבר למצב ששנה שעברה פשוט קמתי והלכתי באמצע קינות הבוקר כי לא יכולתי לסבול את חוסר ההבנה שלי עם המהירות של החזן ואת הבזבוז שקורה שם. אני שוקל לוותר קליל על אמירת הקינות ועל הסליחות(אפילו בתפילות יו"כ שזה סתם מאריך את התפילה מכמו כל תפילת שבת רגילה ל5 שעות מינימום, וכל אחד מהמתפללים מייחל לסיומה של התפילה ומונה כמה עוד עמודים נותרו) וודאי לי שלא צריך לוותר על הרגש, אבל האם יש כזה? אין פה בדיוק שאלה אבל אני שואל להשקפתך כי לא זכיתי למצוא שום שאלה או דעה בנושא.

בתודה,

תשובה