שאלה
שלום לרב
עברתי הרדמה מלאה לצורך ניתוח, והרהרתי הרבה בחוויה.
בשונה מ״טשטוש״ או הרדמה חלקית - שם עדיין יש תחושת תודעה בזמן ההירדמות (דברים שאני זוכר שחוויתי בעבר), בהרדמה מלאה כל תחושת ה״אני״ נעלמת לחלוטין.
אתה פשוט מתפוגג ונעלם. ״אין אותך״, לא תודעה ולא הכרה.
כידוע - זהו המצב באבדן הכרה בזמן שהמח והלב עדיין פעילים.
להבנתי מצב מוות הוא מצב ״חמור״ אף מזה, ההכרה אובדת (מן הסתם), אלא שבמקרה של מוות גם המח והלב לא פעילים.
האם אכן ניתן לטעון (כפי שאנחנו נוטים להאמין ביהדות) שחוויית המוות הנה ״עירנות״ לעומת אבדן הכרה?!
הרי אם מצמצמים את כל מהותו של האדם לנקודה אחת ויחידה - זוהי התודעה, ואם גם היא אובדת, מה נשאר?
הרי לא יעזור לדבר על דבר ערטילאי כמו ״נשמה״ בעוד שתודעת האדם החי (או המת, או אובד ההכרה) לחלוטין מנותקת ממנה...
אשמח לדעת האם יש מקורות כלשהם ביהדות העוסקים ביחס הזה בין מיתה לאבדן הכרה, והאם מה שמכונה ״הישארות הנפש״ כולל גם משהו מ״הישארות התודעה״?
תודה
תשובה
שלום וברכה
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה כראוי.
אנסה לענות עליה, ואם לא קבלת תשובה - אנא שוב.
ראשית, שמחה על התהליך הרפואי המבורך שעברת.
כל מה שאנחנו אומרים על ״חוויית המוות״ הוא הערכה. לא ידיעה. שהלוא אין אף אחד שיכול לתקשר מהעולם שאחרי מותו המלא של אדם ולספר לנו על חוויותיו. גם המקרים שבהם אדם מת מוות קליני, ועובר החייאה המשיבה אותו לחיים - אין מדובר במוות סופי, ועל כן גם החוויות המתוארות על ידו אינם חוויית המוות.
השאלה שלך עומדת בפני עצמה, והיא האם יש לנו יכולת להבין את המושג ״נשמה״ כשהוא מנותק מגוף כלשהו, או שאנו בני אדם, ואין ביכולתנו להבין את המושג הזה, שכן ״… לא יעזור לדבר על דבר ערטילאי כמו ״נשמה״ בעוד שתודעת האדם החי (או המת, או אובד ההכרה) לחלוטין מנותקת ממנה...״.
ואכן, אני מסכים אתך שיכולתנו לומר דבר מה משמעותי על הנשמה היא קטנה מאוד. ואף על פי כן, אנו מכירים בעצם קיומה, ומאמינים כי בשעה שהיא נפרדת מהגוף - יש לה קיום בעולם הנשמות, כפי שמסיים קהלת את ספרו ״והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה״.
כל טוב