ניסיונות כרווק

שלום וברכה

ראשית, אני מאחל ומברך כי ייפתחו בפניך שערים חדשים, ותמצא את זיווגך ואת שמחתך הגדולה בקרוב.

הרגשות שאתה חש הם טבעיים מאוד לאדם, וכפי שכתבת – הם נובעים מכך שאתה רואה מסביבך את מי שהגיע לעת עתה למנוחה ולנחלה, ואילו אתה עדיין לא שם.

האם נכון להתכחש לרגשות טבעיים, ולנסות לשנות אותם בכוח ? יש ספרי מוסר שטוענים שכן, אולם נראה לי כי כדאי לבחור בדרך אחרת. לא להדחיק ולא לבטל, אלא לעשות שני דברים. ראשון בהם הוא ללמוד לחיות איתם, ובד בבד עם הכאב אכן להתבונן על הצדדים הטובים שיש בחייך (כפי שאתה עצמך כתבת), ועל החיים בתוך השעה שאתה נמצא בה כעת. כעת אתה בחיים מסוג מסוים, ויש בהם את האתגרים שלהם, ובתוכם כל יום מאיר בתכונה מיוחדת, וכל יום הוא הזדמנות ל"בנתיים" לעשות טוב ולחיות בטוב.

שני בהם הוא להפוך את הכאב הזמני הזה למנוע צמיחה, ולברר בתוך עצמך ועם אחרים ואחרות מה אתה יכול לתרום ולהוסיף בתוך עצמך כדי ששערי הזיווג והרצון של אישה להקים אתך בית ילך ויתעצם. בכלל נכון להפוך כל משבר לדחיפה קדימה, וליילד מתוך עצמך דברים חדשים ומאירים, שגם פותחים פתח יותר גדול למציאת בת הברית שלך.

המאבק בשמירת הברית הוא אחד האתגרים העומדים בפניך. בנקודה הזו של החיים הוא אכן נמצא בהיקף עוצמתי, ויישר כוח על דבר שאתה מצליח לעשות בו.

כל טוב ושמחנו בשמחות