שאלה
שלום לרב!
ברצוני להעלות נושא מדובר בדרך כלל בציבור האיכפתי ולאחרונה ביתר שאת. העניין הוא לגבי אמירתה של מנחת הטלוויזיה הידועה 'גלית גוטמן' שהתבטאה בלהט הרגע בביטוי גנאי לחברה החרדית (אם כי אני משוכנע ביושרה האינטלקטואלי ולא נתכוונה לכך) כשאמרה שהחברה החרדית הינם 'מוצצי דם' וכוונתה הייתה לגבי "סחיטת" ו"חליבת" החרדים ממון רב מהמדינה ושמשלמי המיסים שותפים ומשועבדים לתמיכה כספית זו ויוצאים נפגעים, בעיקר נכים וקשישים.
אני רוצה להסב את שימת לב הרב לרעיון תורני ודומני שיסכים עמדי הרב ואני תוהה לגבי תשובתו שאני מקווה שיהא ביושרה אינטלקטואלית תורנית.
כידוע הדתיים או החרדים וכל אדם חובש כיפה או חילוני או כלל בני האדם בעולם מקוללים ע"י האלהים בקללת האדם הראשון שנאמר לו: (בראשית ג' י"ט) בזעת אפיך תאכל לחם", ואינני מוצא סיבה מדוע החרדים יהיו מוצאים מן הכלל הזה וייוחסו ע"י עצמם שאין הקללה נוגעת בהם ויקראו תיגר על קללת האלהים לאמר: "אין הדבר נוגע לנו ועליכם לפרנס אותנו, מיוחסים אנו ואתם הינכם משועבדים לאלהים ולנו כמייצגי האלהים".
המדינה עשתה מעשה יפה ש"גזרה" על עצמה חוק לתמוך בנכים וקשישים ומעניקה צדקה קצובה מדי חודש בחודשו ועוד הטבות שונות לאנשים מוגבלים או חסרי יכולת (עניים למשל), אולי תאמר שאין קצבה או צדקה זו מספקת, אבל בכל זאת עלי להעיר שהלכתית אין נותן הצדקה חייב לגאול את העני מעניותו אלא לספק לו דיי מחסורו וההלכה ממליצה "לא יותר מחומש" (שמא יזקק הוא עצמו), ואין מקבל הצדקה רשאי לדרוש מנותן הצדקה ולהראות לו פנים זועפות ולדרוש ממנו יותר צדקה לאמר "אתה יכול לתת יותר", ולעשות הפגנות וחסימת כבישים ואנדרלמוסיה כבדה, או להעמיד את נותן הצדקה במילכוד ע"מ לסחטו בשלמונים לאמר "אנו צדיקים יותר מכם ולנו מגיע יותר מבלי שנצטרך להתאמץ או להיות שותפים בנטל המדינה ולא חלים עלינו כל חובות המדינה ואנחנו ע"פ התורה הקדושה הולכים ונוהגים".
זו לא דרך התורה והרבה מגדולי העולם התורניים בכל הזמנים יצאו נגד דיעה אבסורדית זו ומטיפים לתורה ועבודה. ואין צורך לפרט לכבוד הרב מקורות במשנה ובספרי המוסר אודות דעת זו.
שאלתי היא: מדוע החברה התורנית לא הולכת ע"פ שיטה זו ומסתכנת באובדן כל זכויותיה בעיני ההשגחה העליונה ויתהו כותבי העיתים מדוע עדיין לא נושעו? ואין בכוונתי כאן לומר שאין בן דוד בא רק בגלל הדתיים ש"סוחטים" או מקבלים תמיכה לא מוצדקת ושאינה מגיעה להם מנותני צדקה למיניהם, אלא זהו עניין בעייתי אחד מיני רבים שעל החברה לתקן את עצמה ע"מ להתעלות לבעייה הבאה, ומבעיה לבעיה ולתקנן ע"מ להגיע למרחב יה היינו לחוף מבטחים רוחני ולישועה פרטית מעין נהמא דכיסופא עד הגעה לישועה הכוללנית והגדולה המובטחת באם נצליח לתקן את דרכינו, אבל בינתיים זה זמן רב מאוד אנו תקועים בבעיה זו הנ"ל שרוב הציבור ממורמר עליה ואיננו מצליחים לתקן בעיה זו ולא נספיק להגיע ולתקן ולעמוד בפני בעיות אחרות הנכונות לנו היות ואנו תקועים בבעיה הספציפית הלזו, וכך אנו מתעכבים ומזונבים ע"י נחשלים אחרינו שאינם בקיאים בדרך התורה כתוצאה מחשיבה עמלקית השולטת בהם והמרחפת על פני המים בסביבתם.
בתודה מראש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הנושא שאתה מעלה, כמו נושאים רבים אחרים שרוי במחלוקת בין ציבורים שונים בתוך המחנה הדתי וגם בין דתיים וחילוניים.
בכל מחנה ומחנה יש קהל מגוון בהם חכמים ואנשי מעלה. כל ציבור מוצא דופי בציבור האחר. תקרא בכתבי עת של המגזר החרדי, תמצא בהם מאמרים מנומקים היטב שמצדיקים את עמדתם ומתרעמים על כל מי שמתנגד לעמדתם. הפוך לחלוטין מכל מה שאתה כתבת כאן.
מחלוקות היו בעם ישראל מעולם. כל מחנה בטוח בצדקת דרכו ובטוח שהצד השני וודאי טיפש גמור (='איך הם לא מבינים דברים כל כך משכנעים שאני כותב כאן'?) ואם הוא לא טיפש אז הוא רשע גמור (אם הם מבינים שאני צודק ובכל זאת מתנגדים לדברי, זו הוכחה שהם רשעים).
דרכו של הרב קוק אותה גם אני מאמץ, להתעלות מעל המחלוקות, לבקש אהבה ושלום בכל כלל ישראל למרות המחלוקת.