אנחנו אשמים בשנאת הדתיים

שלום יונת,

השאלה שלך קצרה מאוד במילים, אבל משמעותית מאוד, ומחייבת כתיבה ארוכה מאוד.

אנסה לתמצת:

נתחיל בתמונת המצב. איני חושב שניתן לדבר בהכללות. על אף שאין ברירה אלא לנסות להבין תופעה בהכללה - אבל אז היא צריכה להיות עדינה מאוד.

איני חושב שיש ״שנאת דתיים״ ציבורית כללית. יש קבוצה מסוימת כזו, והיא כנראה הגיעה ממש לשנאה. אבל לדעתי היא קבוצה קטנה. רוב מוחלט של עם ישראל לא שונא דתיים. יש לחלקו ביקורת. יש לחלקו כאב. יש לחלקו מחאה. אבל איני חושב שמבחינה סוציולוגית יש שנאת דתיים כתופעה נרחבת ומקיפה.

מהצד השני, גם את החברה הדתית לא נכון להכליל. האם יש בה דיבורים מכוערים על חילוניים, ובעיקר אם הם שמאלנים ? כן. האם אפשר לדבר על שנאת חילוניים ? חושב שלא. האם יש בקשת כסף מוגזמת ? נראה לי שכן, כי חלק מהציבור הדתי אינו נושא בעול. אבל על כך אפשר להתווכח. לא לשנוא. וזה נכון גם לגבי היחס לנשים וכדו׳.

כלומר, את צודקת שגם אנחנו צריכים להביט על עצמנו, ולבחון מה היא האחריות שלנו להתדרדרות היחסים, אולם לא יהיה זה נכון להטיל את האשמה על הציבור הדתי, ולהתעלם מסוג השיח ומסוג הפעולות של חלק מהציבור החילוני.

ודווקא משום כך, יש לנו הזדמנות לצעוד אחורה, לפנות חלל, לתקן את עצמנו, לתבוע מהצדדים האחרים שהם ישאלו את עצמם במה הם יכולים לתקן, ואז ייווצר מרחב הרבה יותר טוב.

ולשמוע את דברייך בהקשר זה. להפסיק עם הדיבור הקורע על החילוניים ועל מי שסובר שהטוב ביותר לעם ישראל הוא עמדות השמאל; הלכנו רחוק מידי בנושאי הכספים, ולהגיע להסכמות מתונות יותר; פחות לכפות בכוח את ההפרדה, וכדו.

זו נראית לי הדרך הנכונה.

כל טוב