שאל את הרב

הכרת הטוב מול צרכים אחרים

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 02/05/23 06:31 יא באייר התשפג

שאלה

שלום וברכה!

1. זכיתי במענק כלשהו והתורם עורך טקס וזה לעילוי נשמת קרוב משפחתו והוא מבקש ממי שקיבל להגיע. הייתי מגיע בשמחה אבל באותו היום יש לי קבוצה טיפולית פסיכולוגית ואין לי דרך לשלב בין השתיים. אני נקרע בין הצורך להוקיר טובה לבין הצורך ללכת לקבוצה שנותנת לי הרבה מאוד וקידמה אותי בהרבה דברים. אני יודע שאני אוכל להסתדר שבוע בלעדיה אבל אני ממש רוצה ללכת אליה - אני מרגיש כאילו בקבוצה הזו אני אדם אחר וזה נותן לי כוחות - מה לעשות?

2. אני קצת קרוע בכל הנושא של אמונה ובטחון. למדתי את דעות הראשונים בנושא, ואני מאוד מבולבל. הרי בפועל כלל לא מדובר במחלוקת השקפתית אלא במחלוקת עובדתית כיצד מתנהל העולם (אולי מעובדה זו נגזרות נורמות ערכיות אבל השאלה הזו היא שאלה עובדתית - האם ה׳ משגיח וכמה...). ראיתי שאחרונים כתבו שיש ללכת אחר הרוב שאומרים שיש השגחה פרטית, אבל מה הקשר הליכה אחר הרוב ? זוהי מחלוקת עובדתית ולא הלכתית?

תשובה

שלום וברכה

א. קשה מאוד לענות על שאלה זו, ובעיקר למי שנמצא מבחוץ כמוני, ולא מבין עד תום את החשיבות של הקבוצה לגביך, ואת החיוניות שלה. נקודת המוצא בשאלה כזו היא שהכרת הטוב אכן היא יסוד גדול מאוד, ואדם חייב להשיב טובה תחת טובה. אני מצרף קטע מספר שנמצא עכשיו בכתיבה, שאינו קשור ישירות לשאלה שלך, אולם עוסק במשקלה של הכרת הטוב:

ב. "אף על פי כן, אנו מוצאים הנמקות רבות הכתובות בתורה, בין כאשר מדובר במצוות ואיסורים, ובין כאשר התורה מנמקת את עצם החובה לעמוד בברית. חלק מנימוקים אלה הם נימוקים מוסריים. ביחס לברית עצמה, בתקופות מצערות בהן הפרנו את הברית, אנו מוצאים פעמים רבות בכתבי הקודש כי הקב"ה טוען נגד האומה טענה מוסרית, היונקת מאחת החובות המוסריים הבסיסיים ביותר: החובה להשיב טובה תחת טובה, כגון: "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים, ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את ארץ האמורי. ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, האף אין זאת בני ישראל נאם ה' ?" (עמוס ב ט-יא). דוגמה נוספת היא הפרק ההיסטורי ביחזקאל טז, המבוסס על הפגם המוסרי של זנות (כמובן שבאופן מטאפורי). חובה זו כבר הוזכרה לעיל, בפרשת הטמנת הגביע באמתחת בנימין, כעיקרון מוסרי שבני אדם אמורים לנהוג בו האחד כלפי השני, והוא מופיע פעמים רבות במקרא גם כתביעה ביחסים שבין עם ישראל לקב"ה. לא בכוח החובה לקיים את דבר ה' אנו מחויבים להשיב טובה תחת טובה, כי אם להפך: מכוח העיקרון המוסרי העצמאי הזה אנו מחויבים למלא את החובות שלנו כלפיו. כאמור, עיקרון זה מופיע פעמים רבות בתנ"ך, והם מצטרפים למקורות מהם ניתן לשאוב את עצם קיומו של המוסר".

ג. על כן, נקודת המוצא שלך צריכה להיות ללכת לשם. זה כמעט כמו חוזה מוסרי. אולם, כמו בכל עניין, אם אתה "אנוס", וההימנעות מההשתתפות בקבוצה הזו אכן תגרום לך חולשה ונפילה וכדו' – אז אפשר לא ללכת.

ד. ביחס למידת הביטחון: כרקע לשאלה זו אשמח אם תקרא את מאמרי "לבירורה של מידת הביטחון" (https://www.ypt.co.il/4149). מבחינה אינטלקטואלית אתה צודק שזו לכאורה מחלוקת עובדתית. ברם, בשל העובדה שאף אחד מאתנו לא יודע באמת כיצד הקב"ה מנהיג את עולמו – זו למעשה מחלוקת פרשנית של כתבי הקודש, והכרעה כיצד עלינו לקרוא אותם. מכאן המחלוקת כמו כל מחלוקת פרשנית.

כל טוב

כתבות נוספות