שאלה
שלום לרב, ומועדים לשמחה.
אני נשואה כבר 23 שנים, ב"ה, לרוב באושר.
מערכת היחסים עם חמותי מעולם לא היתה קלה, אך לאחרונה אני מרגישה שהיא נעשית יותר "הגיונית", אם ניתן להגדיר אותה כך, ובכל זאת, בכל פעם שהיא מגיעה להתארח, אני נלחצת ממש, וחרדה ממש.
לפני ערב החג הסכמנו, בעלי ואני, שנארח אותה (היא אלמנה) לחג. בעלי נסע להביא אותה מביתה, ואני נשארתי בבית, לבשל.
במהלך הנסיעה היא בזמינה את עצמה גם לשבת. בעלי לא אישר ולא שלל את ההזמנה, אבל גם לא סיפר לי כלום. אני גיליתי בעצמי, ביום החג, שהיא מתכוונת להישאר גם לשבת. ברגע שהבנתי את זה, נכנסתי להתקף חרדה, ודרשתי מבעלי למצוא תירוץ ושיחזיר אותה הביתה. הוא אכן הסיע אותה לביתה הבוקר, בתירוץ שאנחנו מראש היינו מוזמנים להוריי, וויתרנו, כדי לארח אותה.
השאלה שלי- האם נהגתי נכון? ומה עליי לעשות כדי למנוע ממצב כזה להישנות?
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
ראשית, שיהיה לך חג שמח ובית מאושר ביניכם.
סוגיות היחס בין הדאגה לבריאותנו הנפשית ולעצמנו בכלל ובין מחויבויות אחרות נכתבה על ידינו בצורה מסודרת באתר של צהר עד מאה ועשרים, תחת הכותרת " האדם עצמו קודם לזולתו". אשמח אם תקראי את הרקע לדברים שם: https://bit.ly/3zbF3aQה
ואז תראי כי בוודאי שמותר לך לא לארח את חמותך אם הדבר גורם לך להתקף חרדה או אפילו למצוקה קשה.
האם מותר לעשות זאת באמירת דברים לא אמיתיים ? חובת היסוד היא לדבר אמת. אולם, בשל העובדה שלא ניתן לומר לה בפרצוף "אנחנו לא רוצים אותך בשבת", ומאידך גיסא היא הזמינה את עצמה ויצרה למעשה את המצב הבעייתי הזה – מותר לשנות מפני השלום בהקשר זה. זה חשוב גם ביחסים בינך ובין בעלך.
ואף על פי כן, כדאי מאוד לגבי הפעם הבאה לא להגיע למצב של צורך לאמירת לא אמת, ולהזמין הזמנה מפורשת ומוגבלת מראש, ואז יהיה פשוט יותר.
כל טוב וחג שמח