שאל את הרב

הלקאה עצמית בעקבות עבירה שעשיתי: איך משתחררים?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 16/01/23 01:01 כג בטבת התשפג

שאלה

שלום וברכה

לפני יותר מ10 שנים עשיתי עבירה ואני לא מצליחה לשכוח את זה ולסלוח לעצמי על זה,התחרטתי על זה מאוד ולא חזרתי על זה מלקה את עצמי בלב למה עשיתי את זה.אני מונעת מעצמי טוב בגלל שהיסורי מצפון לא עוזבים אותי,אני מרגישה שזה תוקע לי את החיים ולא יודעת מה לעשות

תשובה

שלום לך.

מבין השורות עולה תחושה ברורה של כאב ותסכול. לא מעט פעמים אנו עשויים להתמודד מול טעויות שנתקשה לשכוח כשאחרים כבר מזמן שכחו או לחילופין רק אנו מכירים בהם וקשה לנו להתמודד איתן לבד. שאלתך היא הזדמנות מצוינת לחשוב איך מתמודדים עם ביקורת עצמית? ומה קורה כשהיא מונעת מאיתנו שמחת חיים?

הקטגור הכי גדול

כל אחד מאיתנו חי עם מצפון. המצפון עוזר לנו להבדיל בין טוב לרע, לפעמים מזהיר אותנו מעשיית שטויות כמו לא לגלוש עד מאוחר בלילה כי מחר יום לימודים שמתחיל ב7 בבוקר או לא לומר לחבר את האמת בפנים כי אולי הוא לא ידבר איתנו ולפעמים הוא מעודד אותנו להיות טובים ולהיות נחמדים לחברים, לא לשכוח ליטול ידיים ועוד ועוד. כשכבר נכשלנו ועשינו שטות או עבירה, הוא לא מוותר לנו ואומר לנו שאנחנו היינו מאוד לא בסדר, וכמה אנחנו צריכים להתבייש. אנשים מסביבנו, גם אם יהיו מודעים ויכעסו, הם ישכחו אבל הוא לא ישכח. מצד אחד, הביקורת העצמית הזו מאוד לא נעימה לנו והיינו מוותרים עליה במחשבה ראשונה אבל מהצד השני, התחושות הקשות עוזרות לנו בעצם להיזהר כשנגיע שוב "לסיבוב ההוא" ולא לקבל החלטות חסרות מחשבה או על בסיס שיקול לא נכון. וזה מה שנקרא באופן יותר מובהר-"תשובה". אנחנו מרגישים שהיינו לא טובים, מתחרטים, מחליטים לא לעשות זאת שוב ובאמת בפעם הבאה כבר נזהרים יותר. מטרתה של הביקורת העצמית לעזור לנו להיות מדויקים יותר בבחינה הבאה, לחשוב לפני שמדברים וכן הלאה. אבל לפעמים קורה שהיא יוצאת משליטה. למה?

דיסק שבור

הביקורת העצמית עלולה להיות מאוד אמוציונלית ובוודאי כשזה מגיע לעניין דתי. אנחנו בטוחים שאנחנו היחידים שנפלנו ככה ואין אחד שייפול כמונו. נכון שכבר עברנו עוד כיפור ועוד אחד, ואפילו אומרים "סלח לנו" פעמיים שלוש ביום אבל.. לנו החטא נראה כ"כ גדול, אז איך יושב מרומים שם יסלח לנו? ואז אנחנו עלולים להיות מיואשים משום שהמצפון שלנו "משתבש". הוא כבר מפסיק להחמיא לנו על מה שטוב בנו, הוא כבר לא רואה דברים אחרים שצריך תיקון אלא כל המחשבות גורמות לו "להיתקע" ולחזור שוב ושוב על הביקורת המיושנת ההיא. בוקר, צהריים, ערב.. כל המחשבות רק שם. כפי שאמרת היטב, זה מונע ממך טוב, את מתקשה לסלוח לעצמך ולשמוח בחיים. אבל די! חייבים לעשות משהו. כך זה לא יכול להימשך.

אז מה אפשר לעשות? איך נוכל לסלוח לעצמנו ולהיות פחות ביקורתיים? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון

1. מעבר למונח "בקרה"

ביקורת היא מושג השוואתי, ובאופן טבעי, אם נשווה את עצמנו לאחרים, תמיד נרגיש נמוכים ולא מספיק טובים וממילא הרגשות השליליים ימשיכו ללוות אותנו. לעומת זאת, אם אנחנו עוברים לבקרה, אנחנו רק בודקים את הפער בין הרצוי למצוי. רואים איפה אנחנו ומה עוד חסר כדי להיות טובים. כשאנחנו חושבים במונחי עבירות, אז מה הסיכוי שאנשים סביבנו צדיקים ללא בדל חטא אחד? כשנחשוב על כך, נבין שכולם סביבנו נופלים. לא רק אנחנו וזה בסדר. איש לא כבש הר בלי למעוד בדרך, וגם אז-הוא לא נשאר לשכב על המסלול. הוא פשוט קם, ניער את עצמו, תכנן את המסלול והמשיך הלאה. ככה גם אנחנו יכולים לקום ולהמשיך הלאה, ולהחליט לתקן ופשוט לשבת מול טבלה ולחשוב מה אנחנו רוצים לעשות, לסמן נקודות ציון וכל פעם להחליט מה רוצים עכשיו להשיג.

2. התמקדות בפתרון

לכל נפילה יש אפשרות לקום ועל אחת כמה וכמה, שאפשר לתקן חטאים. אפשר לבדוק ולראות את התשובה שעברת ואת החרטה הגדולה שהיא לבדה צעד ענק בתיקון. תוכלי לשתף דמות רבנית/חינוכית שאת סומכת עליה, או דמות מרכזית בחייך, מבלי להיכנס לפרטים בדבר רצונך לשוב בתשובה ומה כדאי לעשות. העובדה שלא תהיי לבד בהתמודדות מול המחשבות תוכל לעזור לך להרגיע את המחשבות. את מאוד מוזמנת לדבר גם איתנו! לפרוק את מה שהיה, ולחשוב יחד איתנו על כיוונים.

3. פנייה לפסיכולוג

אם הצעדים הקודמים לא יעזרו, לפעמים כדאי לפנות לעזרה פסיכולוגית. פשוט, כי לפעמים חוסר השליטה במחשבותינו והיכולת לראות בעצמנו טוב מצביעה שיש לנו נקודה עמוקה יותר, כואבת יותר שהיא מפעילה את הכול. פשוט איננו יודעים לשים עליה את האצבע אלא רק רואים את הביטוי שלה בהתמקדות במחשבות על חטאים וכשלונות. במסגרת טיפול פסיכולוגי (רצוי עם מישהו מהמגזר, על מנת שיבין את המונחים) נוכל לגלות מה באמת מציק לנו ולטפל בנקודה האמתית שמכאיבה לנו ואז נרגיש טוב יותר.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורט את תחושת הדיכאון והעצב שמלווים אותך בעקבות מחשבות על חטא בעבר. ראינו שמדובר בנושא שחשוב לטפל בו, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: מעבר למונח "בקרה", התמקדות בפתרון ופנייה לפסיכולוג.

בכל מקרה, תמיד כדאי לשתף מישהו קרוב מהמשפחה או מחברייך הטובים בתחושות. את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927. אפשר גם בשאלה חדשה באתר: https://www.makshivim.org.il/ask-away

בהצלחה!

שירה

מוקד חברים מקשיבים

כתבות נוספות