שאלה
שלום הרב יש לי שאלה..
אם כתוב שהאישה היא עזר לנו, איך זה מסתדר עם החיים עצמם שאנחנו אלו שצריכים להכיל את האישה, לשמוע אותה שהיא חוזרת מהעבודה, להקשיב לה, לוותר וכו' וכו'...בעצם יוצא שהאיש עזר כנגדה?
תשובה
שלום וברכה
במקום בו יש לנו שאלה שבנויה על הנחות שונות שמביאות לסתירה - צריך לשוב אל ההנחות עצמן ולבדוק האם הן נכונות, או שהסתירה מלמדת שצריך לבחון אותן מחדש.
ההנחה שאתה מתאר היא שהגברים צריכים "להכיל" את האישה, ולעשות לה טובה בכך שאנחנו שומעים אותה ומקשיבים לה, לוותר לה וכדו'. הסתירה הטובה שבשאלה שלך מחייבת אפוא לבדוק האם בכלל יש לשנות את ההנחה הזו למערכת יחסים אחרת לחלוטין. מערכת שמבוססת על רצון ולא על חובה, על תשוקה ולא הכרח. מערכת שמבוססת על הרצון ההדדי להתקרב אחד לשני, להקשיב לה ושהיא מקשיבה לך, לוותר וויתורים הדדיים וכדו'.
ומכל זה לבנות תחושה מתמדת שכל אחד מאתנו הוא חסר, ולא טוב היותנו לבדנו, ועל ידי שאנו משלימים האחד את השני, מחפשים את טובתו, מוצאים את החן שיש בו, מדברים עימו כי הדיבור מיטיב איתו ואתנו - ואז אין מדובר בתפישת עולם שאנחנו "עוזרים" האחד לשני, אלא שותפים והופכים לבשר אחד.
ועל ידי כך אנחנו "עזר" האחד לשני לחיות חיים מיטיבים יותר.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב