שאל את הרב

גיוס לצה"ל או שירות לאומי - עד כמה להקשיב להורים?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 12/12/22 15:08 יח בכסלו התשפג

שאלה

שלום.

התחלתי השנה שירות לאומי שנה ראשונה, בקרוב צריך להתחיל על מקום לשנה שנייה ופתאום התחלתי לחשוב על להתגייס לצה"ל, אני מגיל מאוד קטן מתחברת לצבא וזה נשא שנורא מעניין אותי וחשוב לי, גם עניין הציונות והאמת שגם עניין "הוואסח", האם הסיבה היחידה שלבנות אסור להתגייס לצה"ל זה רק העניין שגבר יגיד לה מה לעשות ורק לבעלה/אבא שלה מותר? כי אם זה גם עניין שזה קשה מבחינה רוחנית אז למה לבנים מותר? ולא כולם עושים הסדר..

העניין הוא שאני מאוד רוצה להתגייס ולהיות משקי"ת נפגעים כי יש לי עניין רגיש אם הנושא הזה ובנוסף אחי נכה צה"ל והסיבה העיקרית שאני לא מתגייסת היא כי אני לא רוצה לאכזב את ההורים שלי ולפגוע בהם אבל אני גם לא רוצה להתחרט שלא התגייסתי כי זה משהו חד פעמי שלא יחזור בחיים, ומשהי אמרה לי פעם "עדיף לך להתחרט שהתגייסת מאשר להתחרט שלא התגייסת".

זה נורא מתסכל אותי העניין כי אני באמת לא יודעת מה לעשות, האם ללכת עם מה שאני רוצה או מה שההורים שלי מעדיפים רק כדי לא לפגוע בהם?

תודה מראש

תשובה

שלום לך עטרת יקרה.

מעריכה מאוד את הרצון לחיות את החיים במלואם, לברר את הדברים ולא להניח להם לזרום אלא לחפש את הטוב ביותר והמדוייק ביותר.

השאלה שלך נוגעת בשני רבדים. ברובד הפנימי יש כאן שאלה עמוקה בדבר עצם הגיוס לצבא. האם גיוס הוא נכון ומותר, ומהו בכלל מקור האיסור הזה. ברובד החיצוני את שואלת שאלה אמיתית וחשובה על הקשר עם הורים במערכת הבחירות שלנו. ננסה יחד לענות בע"ה ולתת לך כמה כיווני מחשבה.

מימוש עצמי

"פירמידת הצרכים של מאסלו" היא אחת מההיררכיות המקובלות בעולם הפסיכולוגיה לתיאור הצרכים שכל אחד מאיתנו נזקק אליהם במהלך חייו. הפירמידה מתחילה מהצורך הנמוך ביותר- מזון, שתייה, שינה, ועד לצורך הנעלה ביותר והוא מימוש עצמי.

הצורך הגבוה ביותר שלנו כבני אנוש הוא להרגיש שאנו ממשים את היכולות שלנו, את הכישורים שלנו ולמעשה את עצמינו. בעולם שלנו, נדמה שהדברים התעצמו אף יותר. אנחנו עסוקים בבניית העתיד המקצועי שלנו כך שיהיה הטוב ביותר ומשקיעים בכך המון כסף כבר מגיל קטן.

לא רק זאת, אלא שכאנשים מאמינים, יש לנו תביעה מוסרית אלוקית למימוש עצמי. לא סתם נכתב "אדם לעמל יולד", אדם נולד לעמול וליצור ולגלות את כוחותיו. זוהי תביעה אלוקית ממש.

לכן, השאלה שאת מתארת מלווה את כולנו לא פעם כאנשים מאמינים. הרבה מקרים בחיים שלנו, כשמסתכלים עליהם בעין חיצונית, נראה שהם דורשים מאיתנו לבחור בין העולם האמוני שלנו לבין העולם הזה. הסתכלות כזו עלולה לגרום לנו להמון תסכול ושאלות, מה שבייחוד מתעצם כאשר נראה לנו שהבחירה האמונית עלולה לפגוע במימוש העצמי שלנו.

המתח שאנחנו יכולים להרגיש בין העולם האמוני שלנו לבין החיים עלול להיות מסתכל ומפחיד מאוד. אבל יותר מזה, הוא עלול להפוך לדרך חיים ולגרום לנו להיות אנשים פחות שמחים ופחות חיים.

בחירה

לא סתם הקב"ה אומר לנו בספר דברים, "נתתי לפניך.. את הברכה והקללה, ובחרת בחיים", שימי לב שה' לא מפרט לנו לבחור בין מצוות לעבירות, לא מפרט בין מה למה לבחור, אלא רק זורק 2 מילים סתמיות ומאוד לא מובנות, ברכה וקללה.

לא רק זה, אלא שהוא ממשיך אח"כ ואומר, ובחרת בחיים. רגע לפני הוא מדבר על בחירה בין ברכה לקללה, ופתאום הוא אומר לנו לבחור בחיים. לכאורה, חיים בכלל לא היה באפשרויות הבחירה. ממתי החלטנו שברכה היא חיים?

כאן בדיוק טמונה התשובה. ה' אומר לך- את תקבלי את היכולת לבחור, לבחור בין ברכה לקללה, לבחור בין הטוב לפחות טוב, אבל אני מדריך אותך לבחור בחיים, לבחור בטבע, לבחור במה שמשלים את העולם שלך ולא סותר אותו. ה' לא דרש מאיתנו להיות נזירים ולא להתחתן או לא ללדת ילדים כמו בנצרות למשל. הוא לא דרש מאיתנו לא לאכול בשר או לשתות יין, בדיוק הפוך! ה' רוצה שנחיה את החיים שלנו מלאים ושמחים, רק מה? אנחנו נצטרך לבחור בכך גם כשזה לא יהיה ברור.

וכאן, נכנסת השאלה שלך.

ברגע שאנחנו מבינים שהתורה והמצוות שניתנו לנו הם החיים ממש, קל לנו יותר להחליט מה נכון לעשות בהתנגשויות כאלה.

פתאום "ההר" לא נראה כל כך מאיים, פתאום לא נראה לי שאם אבחר משהו אחד, זה סימן שאיבדתי את החיים, את החופש, את החירות שלי. המימוש העצמי שלי עולה מדרגה. לא עוד מימוש שלי עצמי בלבד, אלא שלי עצמי כחלק מאלוקים. אותו צלם אלוקים שטמון בכל אחד מאיתנו גם הוא חלק מהמימוש העצמי, וחלק אינסופי.

הבנה כזו עוזרת לי להחליט החלטות כאלה בלב שלם, ובלי לחשוב תמיד מה יגידו או מה הפסדתי.

חוץ

ברובד החיצוני יותר, השאלה שלך עוסקת בסוגיה המורכבת של קשר בין הורה לילד כשהילד נמצא בצומת החלטה. לעיתים קרובות מערכת שכזו יוצרת דילמות של מעין בחירה בין החיים שלי לבין ההורים.

בסיטואציה כזאת חשוב קודם כל לזכור שההורים שלך כאן בשבילך ורוצים בטובתך, תמיד. גם אם לעיתים נראה לנו שלא, הם רוצים בטובתינו ובעתידנו. נוסף לכך, לא מעט פעמים יש להורים שלנו לא מעט חוכמת חיים שלנו אין עדיין ולכן חשוב וכדאי לשמוע להם.

יחד עם זאת, הסוגיה הזאת וההחלטה שלה בסופו של דבר נתונות לך בלבד. כך גם האחריות על ההחלטה, השלכותיה ותוצאותיה.

כלים

לכן, ראשית אני מציעה לך לשבת ולברר לעצמך את הסוגיה ההלכתית. עדיף ורצוי שתעשי זאת עם הרב שלך או רב באולפנה שאת סומכת עליו. קחי לעצמך כמה שעות לברר את הסוגיה על צדדיה השונים, לקרוא על ההיתרים אם יש ועל הדעות השונות. איני מכירה אותך ואת השקפת עולמך האמונית, לכן אני מציעה לך לעשות זאת בעצמך עם דמות שאת סומכת עליה. ככלל, חשוב לציין שרוב רובם של הרבנים אינם מתירים גיוס לצבא.

לאחר מכן, כדאי שתשבי עם דף ועט ותפרטי את כל הנימוקים בעד ונגד. אלו יכולים להיות גם נימוקים כמו מרחק מהבית, עד כמה תושפעי מהסביבה בחברה חילונית, תגובות של המשפחה, עניין, עתיד מקצועי, תרומה משמעותית וכדומה. נסי לסווג לך את הנימוקים לפי דרגת חשיבות ומשמעות.

לאחר מכן, אני מציעה לך לנסות ולברר על תפקידים מקבילים בעולם השירות הלאומי. אני בטוחה שאם תעמיקי קצת, תגלי שגם לעולם השירות הלאומי יש לא מעט דברים נהדרים להציע. כיום יש לא מעט תוכניות דומות לבנות שירות, למשל שירות לאומי בעמותות שונות כמו משפחה אחת, ארגון יתומי ונכי צה"ל ועוד. אני בטוחה שהידע שלך והכישורים שלך ישמשו מקפצה בשבילך להתקדמות מהירה ולתפקידים מעניינים הרבה יותר מהרגיל.

בין אם הצלחת להחליט עד כה ובין אם לא, הייתי ממליצה לך בנוסף להתייעץ עם גורם מבוגר שמכיר אותך ואת סומכת עליו. זה יכול להיות אמא, אחות גדולה, מחנכת באולפנה או אפילו קומונרית. כל דמות שמכירה אותך (ואולי קצת גם את עולם השירות לאומי והצבא) ותדע לייעץ לך. אני מציעה לבקש ממנה לשבת ולחשוב יחד מה עושים. תספרי לה את ההתלבטויות, את המחשבות בעד ונגד ותשמעי מה יש לה להגיד. אני בטוחה שהתייעצות כזו תוכל לתת לך תמונה רחבה מה נכון לעשות במצב שלך.

ועד אז, תשאלי את עצמך יקירה מה עיקר חייך. האם תפקיד נחשק ומה אומרת החברה או לעשות את דבר ה'.

מאוד מוזמנת להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

החלטות טובות ובהירות יקירה. תשמחי בך, בעצמך, בכוחותייך ובהתלבטויותייך.

נועה

מוקד חברים מקשיבים

כתבות נוספות