חומרת עוון ע"פ ענשו

שלום וברכה

גם אנכי בער ולא אדע.

ובהקשר הזה: אני לא יודע מהי התשובה הכוללת והמקיפה לשאלת ההלימה.

העיר עליה כבר בעל המשך חכמה, ואף הפנה את תשומת הלב שזה נכון לגבי היחיד, אבל לגבי ציבור זה בדיוק הפוך:

משך חכמה שמות פרק יד פסוק כט (פרשת בשלח)

"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. בהתבונן בדרכי התורה נראה כי במצוות שמעיות כמו עבודה זרה ועריות יש כרת וסקילה ושאר מיתות ומלקות. לא כן בנימסיות ומידות כמו מחלוקת לשון הרע, רכילות, גזל, אין בו מלקות, דהוי לאו הניתן לתשלומין או דהוי לאו שאין בו מעשה (ספרי לדברים כה, ב). אולם זה דוקא ביחיד העושה, אבל אם הצבור נשחתין, בזה מצאנו להיפך בירושלמי דפאה (פרק א משנה א): דורו של דוד כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיו בהם דלטורין היו נופלים במלחמה וכו', אבל דורו של אחאב, עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היו בהם דילטורין היו יורדים למלחמה ומנצחים. שאם הצבור נשחתין בעבודה זרה ועריות על זה נאמר (ויקרא טז, טז) "השוכן אתם בתוך טומאתם". אבל בנימוסיות ומידות לשון הרע ומחלוקת, על זה כתוב (תהלים נז, ז) "רומה על השמים" וכו', כביכול סלק שכינתך מהם....".

נראה לי אפוא כי התשובה לשאלתך היא זו:

א. השאלה מה לעשות ומה לא לעשות אינה נבחנת לאור העונש בלבד (ראה את תשובתי לשאלה הבאה). היא קשורה גם לשאלה האם זה עשה או לא תעשה; האם בין אדם למקום או בין אדם לחבירו וכדו'. יש עוד הרבה פרמטרים לקביעה מה לעשות.

ב. דברי הרמב"ם שרירין וקיימין כאשר דנים במדרג שבין עבירות שלהן יש עונש. שם זה גם חלק מההכרעה מה לעשות ומה לא לעשות, כפי שכתבת בחכמתך. אולם אין בהם תשובה לשאלה בה אנו דנים, והיא מקומן של מצוות שאין בהן ענישה.

כל טוב