שאלה
בדת יש תופעה מוכרת בה הדתיים כל הזמן מחפשים להתחזק באמונה באל ובשביל זה כל הזמן מספרים כל מיני סיפורים על השגחה פרטית או שואלים כל מיני שאלות מוזרות על מנת להיתחזק ואז נותנים להם כל מיני תשובות וסיפורים שאמורים לחזק אותם ולהביא להם נחת. ובעצם נוצר אישהו מעגל בו השואל איבד קצת אמונה או או שמרגיש קצת פחות קרוב לאל אז הוא חייב להתחזק ולשאול שאלה או לקבל סיפור שיחזק אותו (ואנו רואים את התופעה הזו המון).
בעצם תופעה זו מאוד מזכירה הפרעה טורדנית כפייתית, ניתן לראות את המונח כאן:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%94_%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%AA
כאשר בפועל על מנת לקבל נחת כל מה שצריך להבין זה שבחיים לא נדע מה הסיבה האמיתית ליקום (אם יש בכלל) או אולי מתישהו נדע ואולי לא ושלא ניתן בכלל להוכיח שאלוהים קיים. ופשוט ללמוד לחיות עם העובדה הזאת בנחת.
אם בתשובה הרב ינסה להוכיח לי שיש אלוהים אז אני מניח שלרב עצמו יש את הבעיה הזאת, כיוון שרב אחר באתר הזה כבר אמר לי שאלוהים זה לא משהו שניתן להוכיח בשכל.
תשובה
שלום
אין שום קשר בין ההפרעה שתיארת לבין עולם האמונה.
בהפרעה שתיארת יש מוטיבים מאוד משמעותיים של חרדתיות ושל כפייתיות, וממילא הבחירה החופשית מאוד חסרה במציאות הזו.
בעולם האמונה לעומת זאת, במצב התקין שלה כמובן, המציאות הנפשית היא ההיפך הגמור מחרדתיות. זו מציאות של שמחה ושלוות נפש, וההליכה באותה דרך נעשית מתוך בחירה צלולה ומודעת לחלוטין, כלומר ההיפך הגמור מכפייתיות.
אתה צודק שלמרות שניתן להביא הוכחות שכליות על מציאות הא-ל ועל אמונת ישראל, והדרך הזאת קיימת בספרי הראשונים והאחרונים, האמונה לא מתחילה משם.
רק על קצה המזלג - כדברי הרב קוק היא "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, שלא משרתיה השכל והרגש הם הנם עצמותה. וכשתהיה קבועה באיתן מושבה, אז יצליחו השכל והרגש בפינוי הדרך ובהמצאת האמצעים השכליים והמוסריים המסקלים את המכשולים מעל דרכה."
כלומר, מדובר בכח של איזושהי ודאות פנימית שלא מתחילה מהשכל. אולי בדומה לוודאות שיש לאדם בקיומו (גם בלי שיוכיחו, ואפילו אם יוכיחו לו לכאורה אחרת) או לוודאות שיש לאדם בכך שנכון להיות מוסרי, טוב וישר (לא בגלל הוכחה כלשהי, אלא בגלל שהוא פשוט כזה).
במצב שבו הכח הזה לא מופיע באופן טבעי, אז יש צורך בבירורים ובלימוד שמטרתם לאפשר לכח הזה להתגלות ולהופיע.
כמובן, גם כשהאמונה קיימת יש מקום חשוב מאוד ללימודי אמונה כדי לשכללה וכדי שהיא תופיע בכל כוחות החיים של האדם.
וזו רק טעימה, ותן לחכם ויחכם עוד
כל טוב