שאלה
שלום רב!
נמצאנו למדים:
א. חפץ משוויי פרוטה ומעלה חלה עליו מצות השבת אבידה.
ב. חפץ שאין בו שווה פרוטה אין צריך להשיבו, ואעפ"כ המוצא חפץ זה אינו זוכה בו.
ואיתא בסנהדרין (צז/א) "ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב", ופירש הרשב"ל: אם זכו בא משיח כמציאה (שכן מציאה באה בהיסח הדעת) ששמח בה, ואם לא זכו בא משיח כְּשֹׁד משדי כנשיכת עקרב (שגם בא בהיסח הדעת), שאלתי היא: האם לא נלמד מגמרא זו, שיש מציאוֹת שאין להכריז עליהן אלא לקחתן לעצמינו ולשמוח בהן ככוונת הגמרא? או שגם כאן יש להכריז על המציאה ואז הגמרא בסנהדרין סותרת את כוונתה? או אולי יש להכריז על המציאה (שאין בה שווה פרוטה) הבאה בהיסח הדעת בשוק התחתון, אף על פי שלא נזכה בה? כי אם לא, לא יוכרז משיח אם יבוא כמציאה בהיסח הדעת בשוק העליון...
אנא תשובתכם!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יש מציאות רבות שאין צורך להכריז עליהן: "אלו מציאות שלו.." מציאות שאין בהם סימנים,
אלו המציאות ששמח בהן.
אמנם יש את הקושי של 'יאוש שלא מדעת' וכו' אבל נראה שהאגדתא לא נכנסת לחילוקים כאלה.