בראשית היה נוח. ואז לא: התבגרות ופרשת לך-לך

ספר בראשית מטיס אותנו במהירות על פני עידנים ותקופות. מאות שנים בכמה פרשיות בודדות. עבור ילד, שנה היא "המון זמן". ככל שהילד קטן יותר, כך הוא מתפתח מהר יותר. ההבדל בין גיל 5 לגיל 10 הוא עצום יחסית להבדל בין גיל 20 לגיל 25 למשל. לכן אפשר ללמוד משהו מספר בראשית על ההתבגרות והצמיחה האנושית.

בפרשת בראשית הכל מתחיל "מאפס". נולד אדם, ועוד לא מבין מה קורה. משחק לו ערום בגן (עדן), ובכל פעם לומד משהו חדש. להתלבש, לא לאכול ג'אנק פוד שאסור, לא לדבר עם זרים, לא להרביץ לאחיו... הוא גדל ומבין יותר ויותר.

בפרשת נוח האנושות חוגגת נוחות חסרת מוסריות, מה שמעצבן כמובן את ההורים. אז עושים ספונג'ה גדולה ומנסים לפתוח דף חדש. מעכשיו כולם צריכים להתנהג יפה! הילדים מבינים שיש גם גבולות, ועוברים עוד שלב בהתפתחות.

אבל התבגרות היא תהליך עם הרבה שלבים, וכך מגיע שלב היציאה מהחממה המשפחתית. לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה.

בשפה המקצועית קוראים לזה: ניפרדות. היכולת של האדם לתפוס את עצמו כיחיד שעומד בפני עצמו, לא רק כשלוחה של ההורים או המשפחה. זה תנאי הכרחי לגדילה ולמימוש העצמי. בתהליך יש גם אתגר וכאב, התנתקות וקריעה מהמוכר והבטוח. ולכן הקב"ה בכבודו ובעצמו פונה לאברם ואומר לו: אל תדאג. זה בסדר. אתה לא לבד בדרך הקשה הזאת.

זה בדיוק התפקיד שלנו כהורים, אחים גדולים, מדריכים, ומחנכים. לא לתת לצעירים ללכת לבדם בדרך החדשה. לתת להם ביטחון לצאת מהמרחב המוכר, ולסלול את הדרך שלהם. גם אנחנו כאן במוקד עושים בכל יום את השליחות הזאת בדיוק, כדי שאף נער ונערה לא יילכו לבד אל העתיד הנפלא שממתין להם.

שבת שלום!

אוהד שקלים

מנהל מוקד חברים מקשיבים