מעשר

בס"ד

שלום רב,

לא מחשבים את המעשר אחרי ההוצאות אלא לפני ההוצאות.

למי נותנים:

חולה הנמצא בסיכון חיים שזקוק לכסף כדי להתרפא. (לא הוזכר לעיל, אך הדבר פשוט, משום פיקוח נפש). ויש לציין כי מדובר במקרה שהזדמן לשולחנו, אך אינו מחויב לחפש אחר מקרים אלו.

קרובי משפחה עניים או עניי העיר ובעיקר אם הם תלמידי חכמים (אפשר גם לארגוני חסד שכונתיים או קופת הצדקה של העיר).

תרומה לעילוי נשמת לאברכים תלמידי חכמים, אברכי כולל, או נבחני הוראה שפרנסתם מצומצמת וכדומה. ראו גם הסכם יששכר וזבולון.

קניית ספר או כל מצווה אחרת שאין חיובה מוטל עליו כרגע. כגון, תרומה לחגים לישיבה או לבניית בית כנסת וכדומה. גם אם הכוונה היא בתור רעיונות לעילוי נשמת נפטרים.

באשר לתשלום עבור ילדים:

עד גיל שש ההורים חייבים לפרנס את ילדיהם מהתורה, וחכמים הוסיפו וחייבו את ההורים לפרנס את הילדים עד שיגיעו בערך לגיל שלוש עשרה (כתובות מט, ב). וכיוון שזו חובה, אין להחשיב את מה שמוציאים עליהם כצדקה. ומי שמצבו דחוק מאוד, ואינו יכול לפרנסם בלא להיעזר בכספי המעשר, נחשב עני, ופטור מלהפריש מעשר כספים.

מצד מה שתקנו חכמים אין חובה לפרנס ילדים שעברו גיל שלוש עשרה, אולם מצד מגמת התקנה, שנועדה לדאוג לפרנסתם של הילדים עד שיגיעו לשלב שבו יוכלו בדוחק להסתדר בכוחות עצמם, יש מקום להוסיף לפרנסם גם אח"כ (עיין אג"מ יו"ד א, קמג; ב, קיג). וכך גם חוק המדינה, שההורים חייבים לפרנס את הילדים עד גיל שמונה עשרה. ולכן אין לממן את פרנסת הילדים אחר גיל שלוש עשרה מכספי המעשר. אמנם מי שהוא דחוק, יכול להחשיב את מה שהוא מוציא על ילדיו שעברו את גיל המצוות כמעשר כספים.

האם אפשר לשלם לתלמוד תורה של הבנים מכספי המעשר?

תשובה: הואיל וזו מצווה מהתורה, שהאב חייב ללמד את בנו תורה או לשכור לו מלמד שילמדנו תורה, ולמנוע את ילדיו מלהתקלקל (ע' אג"מ יו"ד ב, קיג), אין לקיים את החובה הזו על ידי כספי מעשר כספים. אולם אם הבנים גדולים, וההורים משלמים עבור מוריהם וגם עבור מזונם ולבושם, ומצבם דחוק, ניתן להחשיב את מה שהם משלמים עבור מזונם ולבושם ממעשר כספים. וכן כאשר הם גרים בפנימייה, מותר לשלם את הפנימייה ממעשר כספים (שו"ע הרב הל' ת"ת א, ז).

האם ההורים יכולים לעזור לילדיהם שעברו גיל שמונה עשרה, רווקים או נשואים, מכספי מעשר שלהם?

תשובה: אם הילדים נחשבים כעניים באותו זמן, היינו שבלא זאת אין להם כדי צורכיהם הבסיסיים, אפשר להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים. אבל אם ההורים מבוססים ונותנים לילדיהם את צורכיהם בשפע, אין ילדיהם נחשבים כעניים, ואין לתת להם מכספי מעשר כספים.

למשל, אם הם קונים בגדים זולים וחוסכים בכל הוצאותיהם, אפשר להחשיב את הילדים כעניים, וממילא אפשר להחשיב את מה שמסייעים להם ככסף של מעשר. אבל אם הם חיים ברווחה יחסית, כגון שהם קונים בגדים יקרים, או שהם מוציאים כסף עבור בילויים במסעדות, אין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שמוציאים עליהם כמעשר כספים.

וכן לגבי ילדים שהתחתנו, אם הם מחזיקים רכב, ברור שאין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים. וכן אם הם קנו רהיטים יקרים, אין הם נחשבים כעניים. שאם היו עניים היו קונים רהיטים מיד שנייה או פשוטים. וכן אם ההורים קנו להם דירה, או שהם שוכרים דירה יקרה יחסית, כגון בעיר ולא ביישוב, אי אפשר להחשיבם כעניים.

כללו של דבר ההורים יכולים להחשיב את הסיוע לילדים שעברו גיל שמונה עשרה רק בתנאי שהם חיים בחסכנות. ואז התשלום עבור האוכל, הבגדים והנסיעות שלהם יכולים להיחשב כמעשר כספים. וכן התשלום עבור לימודי המקצוע שלהם באוניברסיטה יכול להיחשב כמעשר כספים, מפני שעל ידי כך יוכלו אח"כ לפרנס את עצמם בכבוד, וכבר למדנו (בהלכה א) שהצדקה הגדולה ביותר היא לסייע לאדם העני לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. וכן מה שמשלמים לישיבה גבוהה, שעיקר התשלום הוא עבור הפנימייה, יכול להיחשב כמעשר כספים. אבל אם הילדים אינם חיים בחסכנות אלא כפי שמקובל בחברה, הרי שמעמדם כמו האנשים הרגילים פחות או יותר, וממילא הם אינם נחשבים עניים, ואין להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים.

עייני בקישורים:

https://ten-maaser.co.il/%D7%9C%D7%9E%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8-%D7%9B%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%9D/

https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8-%D7%9B%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%9D/#a7