המשך - מותשת מעבודת ה'

שלום וברכה

נגעת באחת הסוגיות המרתקות ביותר.

האם אנחנו יכולים לדעת, כשמשהו לא הולך, האם הוא קורא לנו להסתער, או להיפך – לשנות כיוון.

הרב מומי פאלוך כתב על כך מאמר נפלא באתר של ישיבת אורות שאול:

https://asif.co.il/wpfb-file/1-12-pdf-39/

ואני מציע כי תקראי אותו.

לגבי רצוא ושוב:

אכן, זה המצב האידיאלי.

אנחנו לא מקובעים ולא נמצאים באותו מקום. יש לנו שורש מהותי קיומי, אולם בד בבד ישנה התחדשות ונסיגה. כל הזמן. כמו בטבע. ה"שוב" אינו רק משרת את ה"רצוא". השתוקקות וכמיהה אינם משרתים רק את המפגש, אלא הם עצמם בעלי משמעות; התמודדות עם נפילות לא נועדה רק לצמיחה, אלא היא עצמה משמעותית; שינה אינה רק התכוננות לערות, אלא יש גם בה תוכן משל עצמו, וכן הלאה.

ומבין האפשרויות שכתבת – נראה לי כי הניסוח הראשון שלך מצוין: "היחסים בין הרצוא ושוב הם הדדיים, איזו הרמוניה שקורית בתנועה הזו ואז שני המצבים הם חלק מהתכלית באותה מידה".

זוהי משמעות הקיום.

כל טוב, ויישר כוח