לשיר בלי ליפול לגאוותנות, איך זה מסתדר?

היי, שלום לך.

קודם כל, שמחה לשמוע שיש לך כבר כיוון לגבי העתיד שלך. בטח נחמד לדעת ולהבין במה אני טובה, מה אני אוהבת, מה עושה לי טוב, ואיך אני רוצה לשלב את זה בחיים שלי. זה חשוב בעייני מאוד, ויכול להוביל למקומות טובים, מצמיחים ומקדמים.

רבים מאיתנו אינם יודעים כל כך מהר מה הם רוצים לעשות בהמשך חייהם, או סתם לא יודעים במה הם טובים. זה דורש לצאת לסוג של מסע בשלב מסוים ולומר אוקי, מה עכשיו? אני צריך להבין יותר על עצמי. זה דורש זמן, סבלנות, וכוחות נפש. בעצם, להיות מודעים לעצמנו ולכישרון שבורכנו בו, זה מקסים וחשוב! אני חושבת שעצם הידיעה הזו מאפשרת לנו לדעת יותר, להכיר את עצמנו יותר, ולהתבלבל פחות בדרך לעתיד.

כתבת שאת מאוד אוהבת לשיר ומאוד רוצה להיות ענווה. זה אמנם יכול להישמע לנו בהתחלה כמו ניגוד או חוסר התאמה בין השירה ושימוש בכישרון הזה, לבין ענווה. שזה כאילו לא הולך ביחד. אולי כי יצא לנו להכיר זמרים מפורסמים שענווה זה לא הצד החזק שלהם, או כל מיני סיבות אחרות. אני חושבת שכדאי לחשוב על הנושא מכיוון כללי יותר.

אם נחשוב על זה, גאווה בעצם יכולה להגיע גם במצבים אחרים שהם לאו דווקא שירה. אדם יכול להגיע לגאווה גם במקרים שאין לו כביכול מה לתת לעולם. קל וחומר כשיש לו מה לתת לעולם כמו כישרון מיוחד שניחן בו, יכולות לא רגילות, או באופן כללי, יתרון שיש לו על הרבה אנשים אחרים. החכמה היא בעצם לדעת להשתמש במה שיש בי, לטובתי, לטובת כולם, אבל לחפש איזון. לשים גבולות של- איפה זה עושה לי טוב ומשאיר אותי אותה אחת שנותנת כי היא רוצה וכי כיף לה (כן כן, גם מהמחמאות שאני מקבלת, זה לא רע ואפילו חשוב ומעצים אותנו לרוב), ואיפה זה כבר גורם לי להתחיל לחשוב שאני מעל כולם, וכל השאר ממני פחותים ממני בהרבה.

נו, אז מה אפשר לעשות? שאלה טובה. חשבתי על כמה כיוונים שתוכלי לשקול ואם תרצי, אפילו ליישם

1. אני מאוד טובה, ולא צריך גאווה

אם נרצה לשמור על הענווה שלא תברח, או לפחות לא לתת לגאווה להשתלט עלינו, נוכל להזכיר לנו באופן קבוע שהקול ניתן על ידי הבורא, הכול בזכותו, אנחנו רק שליחים. לפי מה שכתבת, נראה שאת בהחלט עושה את זה. אם נחשוב על הטווח הארוך ונרצה לזכור זאת גם אחרי שנתקדם בעז"ה בתחום, נוכל למצוא דרכים לתזכר את עצמנו.

למשל, כל פעם אחרי הופעה, שיר מול קהל, או כל דבר שעשינו בכישרון שלנו שימוש- לומר "מזמור לתודה" בקול או בשקט. בעצם בדרך הזו אנחנו עושים משהו קבוע שיעזור לנו לשמר את המחשבות "בקרקע" ולא להגיע לידי גאווה לא רצויה.

2. סביבה אחראית ותומכת

בגלל שמדובר בתחום שדורש ממנו כל מיני דברים כמו קבלת החלטות חשובות, שווה לפנות לאבא, אמא או שניהם ולבקש את התמיכה שלהם בדרך הזו. הם מכירים אותך מקרוב וידעו להציע או לכוון בנוגע לכל מיני החלטות. כשיש מישהו אחראי שהולך איתך בדרך, זה מקל. כדאי להתייעץ איתם או עם דמות שאת מכירה וסומכת עליה שתוכל לעזור.

3. להכיר, להכיר ועוד להכיר- את עצמי לעולם, ואת העולם לעצמי

אמנם אין לי המלצות ופירוט שביקשת על עולם המוזיקה כי אני לא ממש מכירה את התחום. אבל חשבתי על דרך להרחיב את הידע שקיים. אפשר לחשוב על אנשים שאת מכירה שקשורים באיזה שהיא צורה לעולם הזה ויוכלו לעזור בכך. למשל, כתבת שהמדריכה שלך מוזיקלית, אפשר לפנות אליה, אולי היא מכירה אנשים שיוכלו לחבר אותך למקומות שאת מחפשת (כמו "חבר מביא חבר" כזה). אפשר גם לפנות לרכזת חברתית באולפנה, יכול להיות שהיא מכירה כל מיני תוכניות ויהיה לה מה להציע לך.

בנוסף, את יכולה באופן אקטיבי לפנות לאולפנות או מוסדות ולהציע את עצמך כזמרת בהופעות, ערבי שירה, כנסים. ככה גם תכירי את עצמך לעולם, ותכירי את העולם בעצמך.

להנות ולצבור ניסיון

בדרך להיכרות שלך עם עולם המוזיקה, הגיוני שיבקשו להראות את היכולות שלך. אפשר כבר מעכשיו לאסוף לך וליצור כמו תיק עבודות שישמש אותך. הוא יכול לכלול למשל הקלטות של שירים שביצעת, או דברים אחרים שיעזרו לנו להראות לעולם שיש עם מה לעבוד. ככה מרוויחים גם הנאה על הדרך, וגם תחושה של התקדמות לעבר החלום.

אם תרצי, אני מזמינה אותך בחום לחזור אלינו דרך תשובה חדשה באתר. מצרפת לך כאן קישור ישיר: https://www.makshivim.org.il/ask-away.

אנחנו זמינים גם בשיחת טלפון: כוכבית 8298, וגם בווצאפ במספר: 052-468-3927.

אל תהססי לשלוח הודעה, לעדכן איך הולך, להתקשר, או לשמור אותנו באנשי קשר :) נשמח לדבר איתך.

מאחלת המון בהצלחה!

הילה

מוקד חברים מקשיבים