שאלה
אני לומד בישיבת הסדר בשיעור ב וככל הנראה אתגייס במהלך השנה למחלקת חיר בייניש,אני מאוד חושש מהגיוס כי יש סיכוי גדול מאוד שאמצא את עצמי מסתכסך עם הסגל הפיקודי כי אני נחשב אינטלקטואל שפגיעתו רעה ואיני מסוגל להתייחס ברצינות הדרושה למפקד שלו הייתי פוגש באזרחות הייתי אומר שהוא טיפוס נבער והמוני,במיוחד כשאני יודע שכל מה שמפריד ביני לבינו הם כמה חודשים בצבא ושלמעשה אני יותר מבוגר ממנו בשנים ומלומד ממנו הרבה יותר.עוד מגיל צעיר סבלתי מזה ולכן עזבתי את תנועת בני עקיבא.אני יודע שמדובר בסוג של מידת הגאווה אבל אני לא מצליח לעקור את התחושות האלה והן טורדות אותי כל הזמן.אני גם מבין שככל שאפגין קו מחשבה כזה כך אתקדם פחות ופחות בצבא ואזכה ליותר חרפות,גידופים,ובזיונות וזה גם מפחיד אותי מאוד ומעניק לי תחושת חוסר משמעות עד כדי כך שאיני רואה כיצד אתרום משהו בצבא
תשובה
שלום גבריאל.
התחושות שאתה מתאר נשמעות הגיוניות ורלוונטיות, הרבה מתבגרים לפני גיוס יכולים לחוות חששות מהצבא בכלל ובקבלת מרות בפרט. השאלה שלך היא הזדמנות טובה לחשוב מה ניתן לעשות ואיך להתמודד עם הקושי על מנת לעבור את התקופה הזו על הצד הטוב ביותר.
אתה מתאר את הקושי להתייחס ברצינות לפקודות שתקבל מהמפקדים, ואולי תעורר איזשהו אנטי כלפיך. המונח "קבלת מרות" בצבא מתייחס לכל מיני היבטים, בעיקר בקבלת פקודות שניתנו ע"י המפקדים וציות למה שהם אומרים. יכולים להיות בצבא הרבה מקרים של פקודות שנקבל ולא נבין את ההיגיון מאחוריהם, ולא תמיד צריך לחפש גם את ההיגיון וזה בסדר. אבל בצבא כמו בצבא צריך לבצע מה שביקשו מאיתנו. זה יכול לעורר קצת אנטי אבל זה לא בהכרח אומר שהתרומה שלנו תהיה פחות משמעותית.
אז מה ניתן לעשות?
קודם כל, דבר שכדאי לדעת הוא שכשמתגייסים, הימים הראשונים בטירונות מוקדשים למשמעת כדי ליצור אחידות וכדי להבין ולדעת לקבל מרות מהמפקדים. משמעת היא תהליך ולא קורית בבת אחת, ובשביל זה יש את הטירונות. המחשבה מאחורי זה שהמפקד גדול בכמה חודשים מהחייל היא מובנת, וזה קורה להרבה חיילים שמתגייסים אחרי שנה ויותר של ישיבה/ מכינה/ שנת שירות, אבל הגיל לא מהווה פה פקטור אלא הפז"ם בצבא, והמפקד עבר הרבה יותר ממה שאתה עובר כשאתה חייל ביום הראשון בצבא. יש לי דוגמה על בייניש ששירת איתי והתגייס בגיל 28 כשהוא אבא ל2 ילדים ולמרות שהמפקד שלו היה קטן ממנו ב9 שנים, הוא תמיד הזכיר לעצמו שהוא טירון כמו כולם והגיל לא קובע, והוא אכן ציית ועשה כל מה שהמפקדים שלו דרשו ממנו כי הוא הבין שלמרות שהוא גדול מהם, להם יש יותר ניסיון צבאי ממנו והוא יכול רק ללמוד מהם.
דבר נוסף שאפשר לחשוב עליו הוא מהן ההשלכות של המעשים שלנו. אם המחשבה הראשונית היא לבוא ולהתנגח כל הזמן על מה שאומרים כי אנו לא מסכימים עם זה, אז בסוף מי שייפגע מזה יהיה אנחנו וגם הצוות שלנו, זה ישפיע על העונשים ועל המוראל הקבוצתי וזו לא המטרה. בסוף, ובמיוחד בלוחמה מה שחשוב זה כמה אתה מוכן לסמוך על המפקדים שלך ועל הצוות שלך, ואם תמיד תהיה אווירה של התנגדות זה יכול לפגוע בכשירות המבצעית וגם בהווי של הצוות.
פתרון נוסף, שיכול להיות גם תלוי מפקד אבל הוא אפשרי אולי בשלבים מתקדמים בצבא אחרי הטירונות, זה לנסות באמת להבין האם זה שאנו מתנגדים למה שאומרים לנו נובע מחוסר ההיגיון מאחורי המשימה או נובע מזלזול ויוהרה כלפי המפקדים?
במקרה הראשון, ושוב זה תלוי מפקד, אבל אפשר לנסות לשאול את המפקד למה אנו עושים את זה, או מה ההיגיון מאחורי הפקודה. לדוגמה, אני יכולה להגיד שהרבה פעמים נתקלתי בזה שחיילים שאלו אותי מה ההיגיון, לפעמים התשובה הייתה כי ככה צריך וזו הפקודה ולרוב באמת ניסיתי להסביר את ההיגיון שעומד מאחורי הדברים ויש מצב שהמפקד באמת ינסה לתת את הרציונל מאחורי הדברים.
במקרה השני אפשר לחשוב על למה אני מגיב ככה? מאיפה נובע הזלזול כלפי המפקדים? וגם אם זו התגובה הראשונית, אז מה ניתן לעשות כדי לא להגיע למצב של סכסוך - אולי לנשום לפני שמגיבים, להבין שהתגובה לא משפיעה רק עליי אלא גם על הצוות, לדבר עם המפקד ביחידות על הנושא וכו'.
דבר אחרון שכדאי לעשות הוא לשאול ולשמוע חוויות של אנשים שהיו שם לפנייך ואיך הם התמודדו כי "אין חכם כבעל ניסיון". מן הסתם אתה לא הבייניש הראשון שמתגייס לצבא, ורוב החיילים נתקלים באיזשהו קושי ראשוני לקבל מרות, אבל בסוף מה שקורה הוא שמתרגלים לזה ואפילו רוצים להקשיב למפקדים. אולי החוויות של אנשים שחוו את הקושי, אבל עברו אותו יכולים להרגיע את החששות ולהבין שאם עברו את זה לפניך, ויעברו את זה גם אחרייך אתה גם מסוגל לזה.
לבסוף, חשוב לי לומר בנימה אישית שהקושי שלך מובן, וכדאי לנסות לבוא בראש פתוח כמה שאפשר ולא מהתנגדויות מובנות מלכתחילה. ככה או ככה כדאי לזכור שזה לא אומר שהתרומה שלך תהיה פחות משמעותית, ואתה יכול לתרום בדרך הייחודית שלך, למצוא מה מניע אותך ולזכור למה אתה בצבא, למה היה לך חשוב להתגייס לקרבי ומה המשמעות של הכל, ומי יודע אולי בהמשך השירות שלך אתה תיכנס לנעלי המפקד ותצטרך לתת פקודות לחייליך ובדרך שלך תניע אותם לקבל ממך מרות לא מתוך סמכות וכוח.
לסיכום, תיארת בשאלתך את החששות לקראת הגיוס לצבא לאחר שנה בישיבה בקושי לקבל מרות לאור חוויות קודמות שחווית מול אנשים עם סמכויות שונות, והחשש מזה שהתגובות שלך יכולות לייצר אנטי ואולי גם תרומה פחות משמעותית. ראינו מהי קבלת מרות בצבא, ולמה חשוב לדעת לקבל פקודות, שמשמעת נבנית כתהליך בטירונות ולא קורית בבת אחת, חשבנו על מהן ההשלכות כלפי עצמנו וכלפי שאר החיילים בהתנהגות של התנגדות, וכן להבין מאיפה התגובה הראשונית נובעת – מחוסר הבנת ההיגיון או מזלזול כלפי המפקדים ומה ניתן לעשות בהתאם. לבסוף אמרנו שכדאי לשמוע חוויות מחיילים שמכירים איך הם התמודדו עם קבלת המרות. שיהיה בהצלחה רבה!!
אתה מוזמן לשתף אותנו בתחושות ובהתמודדות שלך, ולפנות אלינו גם בווטסאפ ובמוקד הטלפוני 8298*.
שיהיה בהצלחה רבה!
אור