שאלה
שלום
יש לי שאלה בקשר למהות תשעה באב.
ע"פ מה שידוע לי האבל הוא על חורבן הבית שנגרם בשל שנאת חינם. אני מרגישה כי ההלכה מתמקדת בהלכות האבלות ונושא אהבת חינם קצת נדחק החוצה. אין אף מצווה או מנהג שמטרתה להפחית שנאת חינם או להגביר את האהבה בימים אלו. להפך, אסור אפילו לומר שלום ומי שאומר שלום אסור לענות לו..מצד שני, יש הרבה מאוד דיני אבלות על בית המקדש. אני מרגישה שבמקום להתמקד בסיבה לחורבן, אנו שוב נתפסים לטיקסיות והתחום של "בן אדם לחברו " נדחק החוצה. אני מודעת לכך שקצת קשה לענות תשובה לשאלה כזו "על רגל אחת" לכן אשמח אם תפנה אותי למקורות העוסקים בכך, במידה ויש כאלה..
תשובה
בס"ד
את צודקת בתפיסת הרעיון אך לא בתפיסת היום.
נכון שההלכה צריכה להדריך לאהבת ישראל. אבל הדרך לאהבת ישראל - כפי שאת מרגישה בצדק - אינה בימים של צער ובכי אלא הרבה יותר בימים של שמחה. יש יום זכרון לחורבן, לכל הרע שהביא לחורבן, ולכל הסבל שבא בעקבותיו. זו תקופה עצובה ויום עצוב - ובצער קשה להיות אוהבים.
לעומת זאת בימים אחרים, שמחים, אנחנו מצווים על אהבה - בפורים יש משלוח מנות ומתנות לאביונים, בסכות יש שמחת בית השואבה. בליל שבועות מקימים תיקון במסגרות רבות ומגוונות לכלל הציבור.
אבל יותר מכך - אהבת ישראל לא יכולה להצטמצם ליום אחד ולחג מסוים. היא צריכה להדריך אותנו כל השנה - להתנדב במקומות שונים. להיום סבלנים לסגנונות אחרים של חיים. להכיר בכך שיש מה ללמוד מכל אחד.
באשר למאבק נגד שנאת חנם הוא קשה מאוד מאוד - מפני שהרבה פעמים הדוגמה לשנאת חנם באה מלמעלה מהמנהיגות של העם, מאנשי הציבור והתקשורת, לכן קשה לפעול נגד השנאה.
הקשר בין אהבת חינם והמקדש הוא הדדי, לכן אפשר שדווקא המודעות לחורבן תגביר את הרצון לבנין ומכאן את אהבת החינם.
אפשר שדווקא ההכרות עם המקדש, ההבנה שבבנין בית המקדש יזכה עמ"י לחיות במציאות רוחנית שונה, שיש לה השפעה מבורכת על העולם כולו, אפשר שכל התובנות הללו יעודדו את הרצון לבנין המקדש. מתוך כך תגדל האכפתיות כלפי מצבו החברתי של העם ותתגבר אהבת החינם בעם.