תרומת איברים

בס"ד

בודאי שזה חשוב וחיוני ומצווה גדולה שבגדולות להציל חיים שהיא כוללת כל מצוות שבתורה.
אפילו כהן גדול שהולך לעבוד עבודת הקודש ביום כיפור בבית המקדש - אם הוא יהיה גם רופא מנתח מומחה ויגידו לו: "בא תעשה כעת ניתוח דחוף של הצלת חיים כי אין אחר שיעשה זאת במקומך" - כל העבודה בבית המקדש תדחה או תתבטל בפני המשימה הזאת של הצלת חיים.
הבעיה היא שבשם "הצלת חיים" לפעמים לוקחים חיים של מישהו אחר לפני שהוא מת. לפעמים כי אין לו סיכוי להמשיך לחיות, לפעמים כי אין לו סיכוי לחיות "טוב", לפעמים מצטרף לזה הענין שהרופא רוצה פירסום, קשה להאמין שיש דבר כזה, אבל כבר פורסם ברבים על מיעוט של מיעוט כזה.
הערכים של הרפואה בימינו לא כל כך מתאימים לערכים של אלוקים וזו בעיה לשתף איתם פעולה.
למשל להפסיק חיים של בן אדם כי לא נח לו. הם קוראים לזה בשמות מיופים למינהם ניתוק ממכשירים וכד' ואנחנו קוראים לזה "רצח" אע"פ שהם קוראים לזה "מתוך רחמים", לנו בכלל לא ברור אם זה רחמים על החולה או על בני משפחתו שאין להם כוח לטפל בו. ברור לחלוטין שיש מקרים שזו בקשה של החולה, וגם זה לא מקובל עלינו כי אסור לאדם להתאבד. אבל אם זה יהפך לנורמה זה יביא הרבה מקרים של "הפסקת חיים" בגלל שזה קשה למשפחה, גם חולה יבקש בגלל שלמשפחה קשה לטפל בו כי אולי היא רוצה לנסוע לחו"ל לטיול.
עד שהרופאים יבינו שיש ערכים אחרים של אנשים אחרים וצריך לעבוד איתם בשיתוף פעולה ולא מתוך דורסנות. יהי קשה לשתף פעולה.
היום בשם הרפואה והצלת חיים יש רופאים שדורסים כל מחשבה אחרת עד כדי כך שאינם מסכימים שישב רופא מומחה נציג הרבנות בועדה שתקבע את רגע המוות. למרות שכבר סוכמו העקרונות שין הרבנות לבין עולם הרפואה.
שנים על שנים הם מתעקשים על כך. למה?
הכלל ההלכתי הוא שגוסס הרי הוא כחי ואסור להרוג אותו אפילו אם חושבים להציל מישהו אחר, כי מי אנחנו שנשים את עצמנו כאלוקים לומר שחיים של מישהו אחד יותר חשובים מחיי מישהו אחר?
ואפילו זה שרוצים להרגו – לקחת ממנו אברים - שוכב במיטה ורוצה למות והמושתל הוא רץ והולך ורוצה לחיות, איננו רשאים לקחת חיים מאחד לשני.
ואם היו לוקחים אברים רק מאנשים שמתו – אין בכך בעיה אבל היום יש פסיקה של בית משפט שאומרת שמותר להפסיק חיים של חולה כי קשה לו לחיות על אחת כמה וכמה שיש כאלה שיתירו להפסיק חיים כדי להציל מישהו אחר. לכן הרבנות לא מאשרת תרומת אברים אלא רק כשברור לחלוטין שהתורם נפטר ואין לו סיכוי לחזור לחיים.
היום מקובל על הרופאים והרבנים שהפסקת פעילות גזע המוח נקראת מוות. הבעיה העיקרית היא "אמון".
אם היה אמון בין הרופאים לרבנים היה יותר קל להביא תורמים לאברים. היום שאין אמון – הרבה אנשים מפחדים לתרום.
הרבה אמון – הרבה חיים.