תפילת ערבית

א."ויפגע במקום וילן שם" -יעקב תקן תפילת ערבית, והרי היא כנגד הקרבנות שהיו מתעכלים כל הלילה על המזבח. תפילת ערבית מעיקרה היא רשות, אבל כתב הרמב"ם: "נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית, וקבלוה כתפילת חובה."

ב. אע"פ שערבית רשות, המתפלל בנוסח עדות המזרח וטעה ולא אמר בחורף "ברך עלינו" - חוזר. וכן אם לא אמר "יעלה ויבא" בערבית חול-המועד - חוזר.

ג. בערבית יש שניים: קריאת שמע דאורייתא; ותפילת שמונה-עשרה - דרבנן. כיון שבשעת הדחק התירו להתפלל ערבית כבר אחר פלג המנחה, צריך העושה זאת לזכור לחזור ולקרא ק"ש לאחר צאת הכוכבים, כיון שהיא דאורייתא. אולם אין הוא
חייב לחזור ולהתפלל י"ח, שהיא דרבנן.

ד.אסור לאכול חצי שעה לפני זמן ק"ש של ערבית, שחיובה דאורייתא. ומהדין גם ללמוד תורה אסור, אולם בכך הקלו אם יש מנין קבוע, או לומד בישיבה.

ה. אם התחיל לאכול והגיע זמן ק"ש חייב להפסיק. אולם אם נמצא בסעודה והגיע זמן ק"ש, אזי:
1. יבקש ממי שאינו אוכל להזכירו לקרא ק"ש.
2. או: יפסיק לאכול, ויקרא את שלוש הפרשיות של ק"ש - ויש אומרים, שדי בקריאת פרשת אחת. אחר הסעודה יחזור לקרא ק"ש עם ברכותיה ויתפלל י"ח.

ו.גם בערבית יש לסמוך גאולה לתפלה. וכל שהותר לומר ביניהם הוא רק ברכת "השכיבנו" וקדיש. לנוהגים כבית-יוסף -לאחר ברכת "השכיבנו" עונה כל מברך "אמן"; ולנוהגים כרמ"א אין עונים "אמן" בברכה זו.

ז. אם סיים ברכת "השכיבנו" לפני הש"ץ לדעת הב"י אינו עונה "אמן" על ברכת הש"ץ; ולדעת הרמ"א - עונה "אמן". על כן הנוהגים כדעת הב"י - טוב שיסיימו את הברכה עם הש"ץ.