שאלה
שלום וברכה!
אני רוצה להשכים ולומר סליחות בחודש אלול (מוצא- עדות מזרח/ מרוקו).
איך בדיוק להתפלל? מתי כבוד הרב ממליץ להתעורר? ידוע לי כי יש חשיבות לשעות, "עת רצון" וכו'... כמה זמן בערך צריך לתפילה?
את הסליחות אני עושה לבד (בשנה שעברה השכמתי בעשרת ימי תשובה בסביבות 4:30, התפללתי שחרית ובשמונה עשרה הוספתי תחנונים רבים שנגעו לעניינים של סליחות- חטאים שלי, בקשות לשנה החדשה וכו', וגם וידוי ותחנון לאחר העמידה). נוסף על כך, אין לי סדר סליחות, האם כדאי לקנות? ראיתי שם בעיקר מזמורים ולרובם לא התחברתי כל כך כמו שבתפילה "אמיתית שלי".
בתודה רבה מראש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה כותב: "בשנה שעברה השכמתי בעשרת ימי תשובה בסביבות 4:30, התפללתי שחרית ובשמונה עשרה הוספתי תחנונים רבים שנגעו לעניינים של סליחות- חטאים שלי, בקשות לשנה החדשה וכו´"
עשית דברים שלא על פי ההלכה (אני מתבטא בעדינות!) הגישה שלך אינה מקובלת.
אתה מדבר על 'תפילה אמיתית שלי', זו יכולה לבוא בנוסף לתפילות עם הציבור אבל לא במקומם.
אתה מתנהג כמי שפורש מהציבור, זו דרך לא ראויה.
הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג) כותב על דרך זו: "הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא".
יש דתות אחרות שמדריכות לקשר אישי של אדם ואלוהיו, אבל בישראל הקשר הוא רק דרך העם. הקשר שלנו עם הקב"ה מתקיים מתוך עמ"י, רק מתוך הכלל.
שלמה, בחנוכת המקדש, מתאר אנשים שמתפללים מתוך קשיים ומצוקות גדולות כאשר הם שבויים בארץ אויבים (מלכים א פרק ח): (מו) כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה:(מז) והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו:(מח) ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ איביהם אשר שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית בניתי לשמך:
(מט) ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם:(נ) וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם אשר פשעו בך ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום:
שלמה מדגיש שכל התפילות יעברו תמיד דרך המקדש - מפני שד' מקבל את תפילת הכלל. גם תפילה שבאה מארץ רחוקה מכוונת לעבור דרך המקדש כדי להתכלל עם כלל ישראל.
החלקים הכי חשובים בתפילה לא יכולים להאמר בכלל ביחידות. חזרת התפילה והקדושה. קדיש וברכו. עליה לתורה וקריאה בתורה.
כך גם החלק המרכזי של הסליחות, לא יכול להאמר בלי מנין - י"ג מידות רחמים: "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה"
זו ההלכה: "אמירת שלוש עשרה מידות רחמים נחשבת לדבר שבקדושה, ולכן צריך עשרה כדי לאומרם. והמתפלל ביחידות אינו רשאי לאומרם" (פניני הלכה).
אתה כותב: "...ראיתי שם בעיקר מזמורים ולרובם לא התחברתי כל כך כמו שבתפילה "אמיתית שלי".
עליך לדעת שהמסורת והמצוות אינם בגד שאדם תופר לעצמו לפי מידותיו.
ישראל ידועים במידת הענוה שלהם. לא 'אני' במרכז אלא הכלל. החלק מתבטל בפני השלם, הפרט מתבטל בפני הכלל, היחיד חש את גדלותו בתוך הכלל, 'אני' חלק ממשהו גדול ולכן אני לא חי רק לעצמי אלא מתאים את עצמי אל הכלל, מתוכו אני מגיע לחיבור שלי עם ד'.
צריך למצוא מנין ולהתפלל מתוך הנוסח של העדה שלך את הסליחות עם הציבור. אין דרך אחרת, זו הדרך האחת והיחידה.
שנה טובה!