תסמונת בלום

שלום

איני חש בנוח להביע את דעתי ההלכתית בנושא כה חשוב שאמנם נידון, אך לא כל צורכו, בפוסקי זמננו.

מכיוון שיש בזה חידוש הלכה גדול, שאלות כאלו ראויות להיות מוכרעות על ידי גדולי הדור שלנו.

על כן דברי עכשיו אינם מכריעים אלא רק להרחבת דעתך.


ראשית, אם עבודתך מקיפה ביותר, אני מציע לך לפנות לבעלי ידע רחב בתחום, שיוכלו להוסיף לך הרבה מידע.
תוכלי לפנות לרב שרלו עוסק רבות באתיקה רפואית, או לרב יגאל שפרן העוסק גם הוא בזה רבות, או לרב יואל ואשתו ד"ר חנה קטן, העוסקים בזה. הם יוכלו להרחיב מאד את הדברים.

כמה נקודות מנחות-

בעקרון, בכל הריון יש סיכוי שהולד יהיה פגום ברמה זו או אחרת. זה עדיין אינו פרמטר מכריע כמובן שלא להכנס להריון.

יש להפריד בין סיכוי שהולד רק יהיה נשא של גן פגום -שזו בעיה מסויימת אך זה אינו שיקול כלל שלא להביא ילד לעולם- לבין שיש סיכוי שהוא יחלה כעובר, שזו כבר סיבה לדיון.

אמנם, לאור העובדה ש75% נוטים שהולד יצא בריא, אזי לכאורה אין חובה הלכתית שלא ללדת אותו כרגיל אם כך הזוג רוצה, שהרי הכלל ´אחרי רבים להטות´ הוא אינו כלל רק בדרכי הכרעת הלכה אלא עקרון מנחה בתורה ש´רוב´ הוא המכריע את המציאות האתית וההלכתית, אלא אם יש סיבה רצינית מול הרוב, למשל ´חזקה´ וכדומה.

אמנם, יתכן ויש בזה מידת חסידות שיכנסו להריון ע"י הפריית מבחנה, שתמנע את הסיכוי לפגם. אך לכאורה לא חובה הלכתית.

ועוד ניתן לטעון, שאם המחלה היא קשה וגורמת למות הולד לאחר זמן, אולי יש לשקול הפלה בשלב מוקדם ביותר, של קליטת הזרע.

לגבי עצם הנישואין- לאור העובדה שלכאורה אין חובה לשנות מההולדה הרגילה, למרות הסיכון, מותר להם להתחתן. וראוי שכשירצו להוליד יעשו זאת במבחנה. אך קשה לומר שניתן לחייבם הלכתית.

כאמור, דברי הם לעיון ולא לכיוון הלכתי, שאותו צריכים להורות גדולים ממני.

כל טוב