באולפנא קרתה פגיעה מינית, ואני מרגישה בדיכאון וחסרת אמונה. מה עושים??

שלום לך.

את מתארת מציאות ממש קשה ומורכבת, זה לא פשוט לשתף בכאבים ובהתלבטויות שלך, וניכר מהכתיבה שלך שיש בך כוחות אדירים. שאת רגישה, חזקה, חכמה, עם אמונה וכח רצון אדיר.

החוויות שאת מתארת בשאלה נשמעות בהחלט לא קלות. השאלות שלך בקשר לאולפנה שלך כל כך מובנות והגיוניות בהתאם לכל מה שקרה, ואני גם מזועזעת ביחס לכך שאתן צריכות להתמודד עם תיק שכזה. את מתארת אירועים רבים שמעמיסים עלייך ופוגעים בהתנהלות היומיומית שלך. השאלה שלך היא הזדמנות טובה לחשוב איך עוברים את זה, ומה אפשר לעשות כדי לצאת מזה חזקה יותר.

בשאלה שלך בעצם יש שני מרכיבים:

1. התייחסת להתמודדות שלך ביחס לצורך שלך לגונן על התדמית של האולפנה שלך שהוא מקום שנותן לך כל כך הרבה כוח ויש בו אנשים שאת מעריצה.

2. הקושי שלך בבית וההתמודדות של ההורים.

בשאלתך את מתארת תחושות של "מין דיכאון". כדאי להבחין בין דיכאון לעצבות. כולנו חווים עצבות מדי פעם. זה חלק מהחיים וזה טבעי שפחות טוב לנו, ויש מחשבות עגמומיות... לעומת זאת, "דיכאון" הוא מצב חריף יותר, הן מבחינת עצם התחושה, שכוללת לפעמים ייאוש, חרדה וקושי בתפקוד היומיומי, והן בפרק הזמן הממושך. דיכאון משקף מצב שבו התחושות הללו מופיעות בהתמדה לאורך מספר שבועות! ולכן כדאי להבחין בין השניים.

אז מה אפשר לעשות? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון.

מבחינת היחס לאולפנה:

1. כפי שאת כבר עושה – לגלות רגישות ותבונה של לראות שדברים הם לא שחור לבן. את יכולה להזדעזע מהמעשים של מורה מסוימת באולפנה שלך אבל זה לא משחיר את כל מה שהאולפנה שלך עשתה ועושה.

2. לבקש קבוצת תמיכה בית ספרית. מומלץ ואף הכרחי ליצור קבוצה שהיועצת והפסיכולוגית של הבית ספר מעורבות בבניית מרחב בטוח בו אפשר לשתף תחושות וחוויות. אני מאמינה שכבר יש משהו כזה ולכן דווקא חשוב שקבוצה זו לא תהיה רק לבנות שהיו במגע עם המורה הזאת אלא לכל מי שמרגישה חוסר יציבות ומועקה לאור הסיפור.

3. לקבוע גבולות במה שמתאים לך לספר. את לא חייבת לגונן על האולפנה שלך, זה לא התפקיד שלך בתור תלמידה. את יכולה לדבר על החוויה שלך ולשתף במה שעובר עלייך אבל אל תרגישי מחויבות להיכנס לפינות שקשות לך. את יכולה להגיד לחברות מהסניף שזה נושא רגיש בשבילך ושאת מעדיפה לא לדבר על זה.

מבחינת הקושי שלך בבית:

1. תנסי לדאוג לעצמך. לעשות את מה שטוב לך ומה שמשמח אותך. לעשות דברים כייפיים, להיפגש עם חברות וכד'.

2. לשתף את ההורים שלך. ההורים שלך הם שם בשבילך, תנסי לשתף אותם במה שעובר עלייך. למרות שנראה שיש להם הרבה על הצלחת הם רוצים בטובתך. מורה שלי לפני שנים פעם נתנה לי עצה שעדיין מלווה אותי. היא אמרה שחשוב לשתף אחרים בתחושות שלנו ולא להחליט בשבילם שאין להם את הכוחות לעזור לנו – החלטה כזו בעצם לא נותנת לבנאדם השני להחליט ואנחנו בעצם מחליטים מראש מה הוא יעשה וכך לא באמת נותנים לו הזדמנות.

3. לפנות לגורם מקצועי. עברת הרבה דברים קשים ובבת אחת, זה המקום ליצור לעצמך מעגל תמיכה שיכול לחזק אותך ולעזור לך לצאת מהקושי שלך וזה יכול לכלול לדבר עם אדם מקצועי (יועצת, פסיכולוגית) ולשתף אותה במה שעובר עלייך ולבנות עבורך כלים להתמודדות.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורט על ההתמודדות מול האולפנה והקושי שלך בבית. ראינו שמדובר בנושאים קשים ושהתגובה שלך מאד הגיונית בהתאם לנסיבות. סקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: לסגל הסתכלות יותר מורכבת על המציאות ולא ב'שחור לבן', לבקש קבוצת תמיכה בית ספרית ולקבוע גבולות לגבי מה שטוב לך לספר. התייחסנו גם לדאגה לעצמך, שיתוך עם ההורים ופנייה לגורם מקצועי.

בכל מקרה כדאי לחשוב על דמות מהמשפחה או החברות הקרובות, שאת יכולה לשתף בהתמודדות שלך. בנוסף לכך, כמובן שאת מוזמנת תמיד לכתוב אלינו שוב או להתקשר למוקד במספר כוכבית 8298 או בווטסאפ: 052-468-3927 . נשמח לדבר איתך!

בהצלחה רבה רבה!

חזקי ואמצי,

מוריה