שאלה
שלום כבוד הרב,רציתי לשאול האם באמת יכול להיות דבר כזה ,מבחינת המציאות,מישהו שמקיים תורה רק בשביל לשמה,כי אני חושב שבכל הדברים שאנחנו עושים בחיים שלנו,דברים החיצוניים לנו,הם בסופו של דבר נובעים גם מאיזה שהוא סיפוק אישי,לדוגמא: אני לא הייתי עוזר לחבר שלי אלמלא הייתי מרגיש עם זה טוב שאני עוזר,גם אם היה ציווי אני חושב שאלמלא תחושת הסיפוק לא האדם לא היה עושה את זה,ולכן אני שואל האם באמת יכול להיות אדם שעושה תורה לשמה לגמרי? מבלי שיהיה לו סיפוק עצמי? כי אני חושב שאם הסיפוק הזה תמיד ישנו אז אנחנו לעולם לא נוכל להגיע לשמה אמיתי כיוון שאנחנו עושים את המעשה גם מתוך אינטרסים אישיים...
אשמח אם תוכל לעזור לי להבין, זה מטריד אותי מאוד,
תודה מראש,
שבוע טוב.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
סיפוק אישי אינו פוגע במאומה ב-"לשמה".
סיפוק עצמי אינו אינטרס אישי.
כאשר מדברים על אינטרס אישי או "שלא לשמה" מתכוונים שלאדם יש רווחים אחרים מלבד הלימוד:
הוא מרוויח כבוד או פרסום לעיתים זה יכול להיות תשלום שהוא מקבל על כך.
אבל אם אדם עושה דברים שהוא מאמין בהם רק בגלל שהוא מאמין בהם זה נקרא "לשמה" - ודאי שיש לו סיפוק אישי מכך אבל זה לא פוגע בכוונה האמיתית שלו. להיפך דווקא בגלל שלפי ההכרה והאמונה שלו, זה בדיוק מה שהוא צריך לעשות, יש לו מכך סיפוק וזה טוב מאוד.