שמירת נגיעה , צניעות , וכל השאר .

בס"ד
שלום רב,

את משתפת באופן מאוד גלוי: "כן, בא-לי ללכת עם חולצה קצרה . וכן, בא-לי ללכת עם חצאית יותר קצרה..."
עכשיו בואי נשאל: מהיכן בא-לך מה שבא-לך?
אל תזלזלי בשאלה הזאת. נדמה שזה פשוט אבל זה לא פשוט. כדי להמחיש זאת אני אראה לך שיש עוד אפשרויות של לבוש שלא בא-לך:
מדוע לא בא-לך ללכת יחפה?
מדוע לא בא לך - במקום חצאית קצרה יותר - ללכת עם חולצה קצרה יותר, שכולם יראו לך את הבטן?
מדוע לא בא לך ללבוש את הגופיה על החולצה?

לא המצאתי את הדוגמאות שנתתי כאן - היו תקופות שזו היתה האופנה - ואז בחורה היתה כותבת: "בא-לי ללבוש חולצה קצרה... בא-לי ללכת יחפה..."

בקיצור - אני מנסה לטעון שהדברים לא באים לנו באמת בגלל בחירה שלנו - אנחנו מושפעים מהסביבה שלנו, אבל לא מודעים לכך ולכן נדמה לנו שזה סתם "בא-לי", זה לא "בא-לי" זה השפעה של מה שאני רואה מסביבי.

עכשיו נחזור ל-´חשקים´ של הבנים. זה לא רק חשקים של בנים - זה גם חשקים של בנות. אני בטוח שאת תסכימי איתי שגם הבנות לא מתנהגות בדיוק אותו דבר כשאין בנים וכשיש בנים.
גם בשאלות שלך על שמירת נגיעה: האם אינך מרגישה שנגיעה בבן זה לא כמו נגיעה בבת?

בקיצור - ככל שמתבגרים מרגישים ומבינים שהקשר עם בנים שונה מהקשר עם בנות. יש מתח בקשר עם בנים וזה מתבטא גם במבט ובוודאי בנגיעה.

המתח הזה הוא חלק מהבריאה הנכונה שהקב"ה יצר בעולם. מהרגע שנוצרה האישה נאמר לאיש ולאישה שהם צריכים להקים משפחה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו..." המתח הזה נועד להביא קרבה גדולה ושמחה גדולה בקשר שבין איש ואישה - אבל זה צריך להיות קשר מסודר וקבוע, קשר של ברית נישואים.

בעולם החילוני מזלזלים בקדושת הקשר הזה: בנים ובנות יוצרים קשרים של קירבה וחיבה בלי כל התחייבות משמעותית וכך שוחקים את הייחוד שצריך להיות בקשר הנישואים.

היהדות דורשת ומעודדת צניעות, בנים ובנות ישמרו על מרחק מכובד גם במראה וגם במגע = עלינו להפחית את המתח שבין בנים ובנות עד החתונה.